MakeUp Artist Diaspora

The Conscience Cosmetic Short-Guide

2012-01-15T19:59:00.000+01:00

Recently there was a big buzz in the make up world, as the brand Estee Lauder was kicked out from Peta's good list into the bad one. That means that the brand, which for two decades was considered as "cruelty free", is now testing on animals.

As a vegan and an animal rights activist who happens to be a make up artist, it shook me like it did to the rest of the animal and make up lovers around the world, and made me go search for answers.

Estee Lauder's declaration of the matter was already published many times since, so I will not bring it again here (you can read it right here if you want, and Peta's declaration here), but It can be very confusing to the untrained eye, since they specifically state that they do not conduct animal experiments, but as you continue to read further, you see the tricky line: "except when required by law". What law? After all, the EU is banning animal testing, not requiring them.. well, as we can understand from Peta, it is requested in China. Yes- the Chinese law requires all cosmetics to be tested on animals. Therefor, on brands that sell in China they are most likely to be conducting animal testing, even if the products made for Europe or US are not being tested.

In my eyes, there is no place for animal testing whatsoever. So of course, I ban Estee Lauder, as well as every other big brand that sells in China.
To add to that- I don't buy brands that are owned by these companies. Therefor MAC, Clinique, Bobby Brown etc., also got off my buying list.

The safest way I found to purchase conscience make up, is to buy from smaller brands that do not sell outside of the EU or the US, and do not belong to a large company that does. A small brand does not mean it's not as good, on the contrary! There are some amazing brands like that, but even with them- the Animal Testing declarations can be very confusing, so this is why I decided to give you a quick guide through the different labels and what each of them really means.

Not Tested On Animals- The most common label. It means that the finished products are not being tested on animals. It does not mean anything though about the materials they receive from other suppliers, that might be tested by third parties. Some of them would also have the tricky line of "except when required by law", which actually state that they might be doing animal testing anyway. May contain animal originated materials.

Cruelty Free- No animal testing were held on the products, nor any of the components, not by the company itself nor by third parties. May contain animal originated materials.

Vegan- No animal testings were held on the products, nor any of the components, not by the company itself nor by third parties. Does not contain any animal originated materials. Many may think that it means natural cosmetics, but it has nothing to do with natural and can be as chemical as the rest. This label only states that the brand is 100% conscience, and is the safest one to use for animal lovers.

Another criteria I take under consideration when I go to buy my make up, is the brushes. The company may be Cruelty Free, but then again sell brushes from Sable hair, which would make me ban them as well. To declare the level of Brush-Cruelty, here is another short guide.

Natural Hair From The Fur Industry- Sable hair, Squirrel hair, and the rest of the small animals brush hair, unfortunately almost always comes from the fur industry's leftovers. Therefor- when you're buying a Sable brush, you are supporting the horrors of skinning the animal alive. Many companies may tell you a nice story about the happy animals living in a special farm and just getting a haircut now and then. Please check these stories out- many of them are fake. Actually, if you'd tell that story to a brush manufacture, they would most likely just laugh in your face.

Extremely Cheap Natural Hair- Natural hair brushes cannot be too cheap. If the price is suspicious- smell the brush. Usually it would smell like a dog and the reason for that would be that it probably is from a dog or a cat. In China it's cheaper to get dogs or cats hair than to make synthetic one! So please think of the poor puppy being skinned alive before buying that natural-hair-1-Euro-brush.

Natural Hair Without Kill- Most of the natural brushes are made from horse or goat hair. The horses and the goats are not being killed, but yet again- you can never know in which conditions are they being raised.

Synthetic Brushes- Today there are so many great brushes with Synthetic bristles, that there is just no reason to use the natural ones anymore. I know that in make up schools they always scare the students to believe that only Natural hair is good, but frankly- that is bullshit!

How can you know what is the company's stand about Animal Testings and Cruelty?
Very simple- check out their website!
First of all check the list of countries to see that they do not sell in China.
Then search for the Animal Testing declaration, which they have to publish.

Here are some Cruelty Free and Vegan brands' declarations, taken from their official websites:

Kiko- (in Italian) "Non effettua né commissiona test sugli animali, secondo quanto previsto dalla relativa normativa europea.

Una garanzia che riguarda non solo i prodotti finiti, ma anche le materie prime di ultima generazione testate dal 2004 in poi. La normativa europea sui prodotti cosmetici vieta infatti dal 2004 i test su animali dei prodotti finiti, una pratica dismessa dall'industria cosmetica oltre 15 anni prima dell'entrata in vigore della legge. L' 11 marzo 2009 è inoltre entrato in vigore il divieto di commercializzare, sul territorio dell'UE, i non solo i cosmetici la cui formulazione finale è stata oggetto di sperimentazione animale, ma anche prodotti che contengono ingredienti testati su animali al di fuori dell'Europa comunitaria.

Nel marzo 2013 subentrerà il divieto di commercializzazione di prodotti cosmetici contenenti ingredienti testati per particolari studi di tossicità (tossicità da uso ripetuto,tossicità riproduttiva e tossicocinetica) su sostanze da utilizzare per scopi cosmetici.

KIKO si impegna a seguire i progressi dell'industria cosmetica italiana ed europea nella ricerca di sperimentazioni sostitutive ai test tossicologici sugli animali che tutelino la sicurezza dei consumatori."

*Google Translation: "Does not nor commissioned tests on animals, as provided by the relevant European legislation.

A guarantee that covers not only finished products but also raw materials of last generation tested from 2004 onwards. The European legislation on cosmetic products since 2004 prohibits animal testing of finished products, a practice abandoned by the cosmetic industry for over 15 years before the entry into force of the law. The 'March 11, 2009 also entered into force on the ban on the sale, the entire EU, not just cosmetics, the final formulation has been subject to animal testing, but also products that contain ingredients tested on animals outside the'European Community.In March 2013 will take over the marketing ban of cosmetic products containingingredients tested for specific toxicity studies (repeated-dose toxicity, reproductive toxicity and toxicokinetics) of substances to be used for cosmetic purposes.
KIKO is committed to following the progress of the cosmetics industry in the Italian and European research trials to substitute animal toxicological tests that protect consumer safety."

Gosh- "...We do not carry out animal testing whatsoever, nor do we commission others to do so, either in Denmark or anywhere else in the world. We are totally against animal testing of our finished products."
"The majority of our products do not contain any animal derived ingredients. Some of our products do contain Beeswax, Lanolin or Lanolin derivatives and Cholesterol."

Lime Crime- "We are animal lovers and would never allow animal testing! Lime Crime cosmetics are certified cruelty-free and never tested on animals, ever."
"Most of our products are formulated without any animal-derived ingredients and are therefore suitable for vegans. Eyeshadow Helper does contain beeswax, making it our only non-vegan product. As a company who promotes kindness and compassion towards animals, we strive to continue developing vegan-friendly cosmetics so that everyone can feel beautiful!"

Illamasqua- "We are proud to announce that Illamasqua and the third parties we work with do not conduct or commission animal testing on our products, or the ingredients used in these products. Additionally, our range of make-up brushes are made entirely out of synthetic hair."

Obsessive Compulsive Cosmetics- "In a time when many cosmetic companies make the claim that their products are "Cruelty Free" simply because Animal Testing has become unfashionable and less cost-effective, OCC felt it was necessary to raise the bar on this issue. We pledge never to use animal-derived ingredients (including Lanolin, Beeswax, Carmine and more) in our products and accessories. Beyond any personal convictions, we simply believe that it's unnecessary, especially when there are alternatives that are just as readily available, and equally effective in the formulation of our products. Further, you need not necessarily be aligned with animal rights issues to reap the benefits of a vegan cosmetic line: animal ingredients can be amongst the most allergenic and skin reactive, and prevent makeup from being considered Kosher, Halal or otherwise compliant with various dietary (and sanitary!) regulations."

Not sure about the company's declaration? You can always write them an email and ask!
Here are examples of the answers I got by email:

Essence- The Brand is very much against Animal Testing and labeled as "Cruelty Free". However, I thought that all of the brushes were synthetic as well and sent them an inquiry about it. This was their reply: "Thanks for your message and your interest in our products.

The essence smokey eyes brush is made of animal hair. We do not accomplish any animal testing but our products are not vegan. That means that ingredients of animal origin could be used in our products."

When I asked for more precise information, I got this reply: "The essence smokey eye brush is made of horse hair.

For the production of our cosmetic products we use beeswax, silk or lanolin for example, which belong to the group of animal ingredients.

From this point of view we don’t advise our products as appropriated for vegans."

Flormar- The British website simply states "Not Tested On Animals" without any further explanation, the official Turkish website has absolutely no declaration of the matter, so I asked to know what is their exact policy regarding animal testing. This was their answer: "We do not use any Animal Tests for our final product evaluations. Physical, chemical and microbiological tests are as always done for our final products.

We do not use Animal originated raw materials in our manufacturing process,too."

So you see? There are plenty of brands to choose from! Personally, I prefer to buy only the complete Vegan products, but if there happen to be a product that I miss, then I would buy it from the Cruelty Free brands.
I hope that this could be of use to you and help you buy cosmetics in a smarter, more conscience way from now on. There is no reason to keep abusing defenseless animals for beauty in the 21st century, nor supporting companies who does that. If we all would just stop buying from companies like Estee Lauder and Loreal, and start buying from Vegan brands like OCC, then those companies would have no other choice then to stop the abuse!

Angelito Negro

2011-12-05T23:13:00.001+01:00

I guess I closed 2011 too early, since today I got another publication of my work!

My latest editorial @ FAQ Magazine (Starting on page 60).

Here are some extra photos who weren't in the magazine, but I really like.

Ida is a gorgeous redhead, kind of a mixture between Olivia Wilde, Lindsay Lohan (in her good days) and Adi Noyman, with such beautiful cat eyes- perfect for the dark and smokey look.

This shoot was especially fun since I got to play with oil and coffee! Me like getting dirty :.))

The special Foxy-Trophy of the shoot goes to Felix the stylist, who to my request, didn't use the fur boots. Thank you Felix, it is very much appreciated!

Photographer: Christopher Klettermayer

Styling: Felix Leblhuber

Make up / Hair: Shlomit Migay

Model: Ida S @ Body & Soul

A new era, a new beginning. Closing 2011 and welcoming 2012.

2011-12-04T14:40:00.001+01:00

Hey all,

well.. I don't really know where to start...

My last post was somewhere in August and, well, so much had happened since then, so much had changed.

The first change is the most visible one- This is my first English post and I think that from now on I would stick to the English language. I haven't lived in Israel for so long, that it only seems logical to make the blog as international as I am. (so sorry guys, that also means a lot less inside gossip from now on.. :.P ). The only thing I'm struggling with is the right way to translate the blog's name, while still leaving it catchy. If you have any better, cooler suggestions then the current one- leave them in your comments! Who knows, you might be the one naming this space :.)

Also the design got a bit better, I think (even though I think I'm starting to get tired of this gray.. what do you say- should I keep it or change it completely?).

But other then just blog changes- a lot had happened with my life, that as usual- can never stay still!

So you already know about my make up / hair work

and you also know about my Cabaret

but now I got a brand new and exciting job, in addition to everything I already do, of course (who needs time to sleep? I always say sleeping is over rated!).

But... I'll keep you waiting a bit longer and my next post will be completely dedicated to that (though a lot of you already know what it is..).

Taking that job, which is huge and extremely time consuming, made me leave another gig I had- Managing the biggest make up and body painting forum in Israel. That forum was more or less my last daily connection to the Israeli make up world, cutting that chord was not as easy as I thought it would be..

The girls from the forum all wrote me amazing comments, I was so thrilled to know that I actually helped and mattered to so many people I don't even know.

If you can read Hebrew, you can click here and read it.

2011 was very exciting- Body painting festivals, Monsoon, Thailand-Austria-Holland-Israel-Germany-Italy, creating the Cabaret and watching it grow so fast...

There were tunes of new beginnings this year and it ends with the biggest one of them all, a great passage to 2012.

I wish you all a new and exciting, colourful and successful year!

I will leave you with a collection of my selected 2011 editorials and campaigns.

Enjoy :.)

P.S.-

One last change- my Facebook profile is getting more personal, that's why I've stopped approving people I don't actually know. If you wanna keep following me on FB, the best thing would be to "like" my "Fan" Page- https://www.facebook.com/ShlomitMigay

Photographer: Kosmas Pavlos

Styling: Felix Leblhuber

Make up / Hair: Shlomit Migay

Model: Kristina N @ Wiener Models

Abridged Cover

Photographer: Mark Janssen

Make up / Hair: Shlomit Migay

Model: Sanne @ MAX Models

Vangardist Magazine

Photographer: Jürgen Knoth

Styling: Mirza Sprecakovic

Make up / Hair: Shlomit Migay & Britta Tess

Models: Dejana Z & Stephan C @ Stella, Andreas H @ Tempo, Luca @ Mother

Emre Tamer's Kites Collection

Photographer: Katarina Balgavy

Make up / Hair: Shlomit Migay

Models: Bianca & Jacob @ Tempo, Kordula @ Visage, Jonas Lukas & Florian

Elke Freytag F/W 2011/12

Photographer: Stefan Köll

Make up / Hair: Shlomit Migay

Model: Jelena @ M Management

HOLE Magazine

Photographer: Christopher Klettermayer

Styling: Eva Poleschinski

Make up / Hair: Shlomit Migay

Model: Iryna @ Body & Soul

For the Book "Body Art Fashion" by Karala B. Wallace

Photographer: Raphael Ben Dor

Styling: Chen Segal

Body Art / Hair: Shlomit Migay

Model: Nataly

Vangardist Magazine

Photographer: Gal Eli

Styling: Ram Hagi

Grooming: Shlomit Migay

Models: Anton & Lev @ Passion

Affaire A Porter

Photographer: Katarina Balgavy

Styling: Julia Rupertsberger

Make up / Hair: Shlomit Migay

Photographer: Kosmas Pavlos

Styling: Felix Leblhuber

Grooming: Shlomit Migay

Model: Mario @ Wiener Models

Photographer: Martin Siebenbrunner

Producer: Susanne Gosch

Styling: Marcos Valenzuela

Make up / Hair: Shlomit Migay

Pebelle's Socks Collection

Photographer: Michele Pauty

Styling: Petra Krautner

Make up / Hair: Shlomit Migay

Model: Mara @ Wiener Models

Pebelle's Bikini Collection

Photographer: Michele Pauty

Make up / Hair: Shlomit Migay

Model: Nathalie @ Stella Models

Photographer: Wolfgang Schmidhuber

Make up / Hair / Styling: Shlomit Migay

Model: Katharina S @ Wiener Models

הי, כן, אני עדיין חיה!

2011-08-18T23:34:00.000+02:00

וואו, שלושה חודשים עברו מאז הפוסט האחרון שלי פה... שלושה פאקינג חודשים! ואני בכלל לא שמתי לב איך שהזמן טס לו, שקעתי כל כך בעבודה...
אז כן, אני כמעט ולא פה ואפילו את הפורום בתפוז, אותו אני מנהלת, אני בקושי מספיקה לפקוד. האתר שלי לא מתעדכן ובקושי עמוד המעריצים בפייסבוק, בעיקר בתמונות מאחורי הקלעים... P.:
קשה לי לעמוד בקצב של עצמי!

בפעם האחרונה הפסקתי באמצע הסיפור על תאילנד- חבל לי לקצר את הסיפור הזה, שכן עבר עליי שם המון, אבל אני חוששת שאחרת אני לא אסיים לספר אותו לעולם.
ביום השני לפסטיבל ציירתי ציור מאוד אישי, שמספר את הסיפור שלי ושל בעלי. נושא הגג היה "גן עדן עלי אדמות" ואני בחרתי לצייר "אהבת אמת", שכן מציאת אהבת אמת היא בעצם גן העדן הגשמי. בן הזוג המושלם הוא מישהו שמצד אחד מגן ומכניס אותך תחת כנפיו כמלאך השומר ומצד שני גם מעניק לך כנפיים כדי שתוכל לגדול ולהתפתח. בלעדיי אותן הכנפיים שקיבלתי מבעלי, לא הייתי יכולה לפרוס אותן ולנסות את מזלי בעולמות אחרים.

אז בדיוק כך ציירתי את שנינו. על הידיים והרגליים ציירתי מכתבי אהבה ישנים, אשר בעבר היו הדרך היחידה לשמירת הקשר בין אוהבים מרוחקים, בניגוד לסקייפ שעוזר לנו כל כך היום.
הטקסט שרשמתי הוא מתוך השיר Beloved של VNV Nation:

It's colder than before
The seasons took all they had come for
Now winter dances here
It seems so fitting don't you think?
To dress the ground in white and grey

It's so quiet I can hear
My thoughts touching every second
That I spent waiting for you
Circumstances affords me
No second chance to tell you
How much I've missed you

My beloved do you know
When the warm wind comes again
Another year will start to pass
And please don't ask me why I'm here
Something deeper brought me
Than a need to remember

We were once young and blessed with wings
No heights could keep us from their reach
No sacred place we did not soar
Still, greater things burned within us
I don't regret the choices that I've made
I know you feel the same

My beloved do you know
How many times I stared at clouds
Thinking that I saw you there
These are feelings that do not pass so easily
I can't forget what we claimed as ours

Moments lost though time remains
I am so proud of what we were
No pain remains, no feeling
Eternity awaits
Grant me wings that I might fly
My restless soul is longing
No pain remains, no feeling
Eternity awaits

My beloved do you know
When the warm wind comes again
Another year will start to pass
And please don't ask me why I'm here
Something deeper brought me
Than a need to remember

My beloved do you know
How many times I stared at clouds
Thinking that I saw you there
These are feelings that do not pass so easily
I can't forget what we claimed as ours

Moments lost though time remains
I am so proud of what we were
No pain remains, no feeling
Eternity awaits
Grant me wings that I might fly
My restless soul is longing
No pain remains, no feeling
Eternity awaits

Moments lost though time remains
I am so proud of what we were
No pain remains, no feeling
Eternity awaits
Grant me wings that I might fly
My restless soul is longing
No pain remains, no feeling
Eternity awaits

Moments lost though time remains
I am so proud of what we were
No pain remains, no feeling
Eternity awaits
Grant me wings that I might fly
My restless soul is longing
No pain remains, no feeling
Eternity awaits

מאוד ריגשתי עם הציור הזה והוא בהחלט אחד האהובים עליי.

הגשם שלא נפסק הפך למונסון שגרם לביטול מוחלט של הטיסות מן האי. לכן, הטיסה שתוכננה לי ליום המחרת בוטלה ונתקעתי עם כל החבר'ה במלון שלאט לאט נותק מהעולם- בלי קווי טלפון, בלי אינטרנט, בלי חשמל ולעיתים אפילו בלי מים זורמים!
עברנו שם כמה ימים מגבשים ביותר, תחת איום גדול של סופה מטורפת (די הרבה אנשים נהרגו במונסון הזה, שניים מהם על יד המלון שלנו) וללא ספק היתה זו חוויה שונה ומחשלת, כזו שלא חוזרים ממנה אותו הדבר.
אז אנחנו העברנו את הזמן שם בעיקר במסיבות פרועות לאור נרות ועם הרבה אלכוהול וכשכבר יכולנו לטוס סוף סוף לבנגקוק בתום הסופה, נשארנו שם יומיים נוספים כדי לנקות את הראש יחד.

מאז חזרתי מתאילנד, אני נמצאת בעבודה בלתי פוסקת- כבר הספקתי להעביר כמעט חודש בהולנד, כידוע לכם וגם פסטיבל ציורי הגוף העולמי כבר מאחוריי- שם הופעתי בפעם הראשונה עם הפרוייקט שלי: The Alternative Paint Cabaret.
והנה וידאו ראשון שקיבלנו מאותה ההופעה-

הקברט עכשיו מצריך ממני כל שניה פנויה של ערות- בין אם זה בבוקינג להופעות, בחיפוש ספונסרים, בשיווק, בבניית הכוריאוגרפיה להופעות, בלעזור בכתיבת השירים או בלארגן את הקליפ שאנו מתעתדים לצלם בקרוב... אני עושה עבודה של כ 10 אנשים בעצמי, זה מתיש אבל גם מספק מאוד כמובן, במיוחד כשאני רואה את התוצאות ואת ההתלהבות העולמית מאיתנו (כן, כן, כבר יש דיבורים על כמה הופעות חו"לניקיות..). זה מדהים אותי באיזו מהירות תפסנו כל כך, הרי רק הוקמנו לפני פחות מחצי שנה! כנראה שהעולם ממש חיכה למופע שכזה :.)

אז זהו בעצם, הייתי חייבת להכנס ולעדכן. אתם מוזמנים כמובן גם לעקוב אחריי כל מעשיי עם הקברט בדף הפייסבוק שלנו (לייקים יתקבלו בברכה!).

מקווה שאוכל להכנס לכאן קצת יותר, אבל לא מבטיחה שום דבר P.:

ונסיים עם אותו השיר של VNV Nation, באיחולי אהבה לכולכם!
נשיקות!

על חודש אחד, 4 ערים, 2 מדינות, עבודה, שמחה גדולה ופרידה אחת קשה.

2011-05-25T11:27:00.000+02:00

את חודש אפריל, אחרי שחזרתי מתאילנד (והמשך החוויות משם יגיע בקרוב, אל דאגה..), סיימתי עם הלשון בחוץ ממש. זה היה חודש גדוש ועמוס וישר אחריו, בתחילת מאי, מבלי שניה של מנוחה, טסתי להולנד.
הטיסה הזו באה לי בהזדמנות מצויינת- צלם שהזמין אותי לדגמן לסדנאות שהוא מעביר, במשך ששה ימים. הוא שילם לי על הטיסה, הלינה ושאר ההוצאות וכמובן קיבלתי גם תשלום מכובד ביותר. מכיוון שלקראת סוף החודש היתה לי חתונה של חברה טובה בהולנד, זה היה מושלם! את הזמן שאחרי הצילומים ועד לחתונה, תכננתי להעביר באמסטרדם, בפגישות עם צלמים ובתקווה גם להספיק לצלם סט או שניים.
אז התחלתי את המסע הזה בטר אאר, עיירה תעשייתית כחצי שעה מאמסטרדם, בלב הטבע הירוק והיפיפה של הולנד. ימי הצילום היו ארוכים וקשים, אך מהנים וכל הצלמים היו נחמדים מאוד. לבקשתי עשינו יום צילומים אחד מיוחד בטבע- בתחנת רוח, בחוות סוסים, בחוף הים ובין הצבעונים. כך קיבלתי יום הולנד מרוכז, בו יכולתי לחוות קצת מהמדינה ולהינות מהנוף המרהיב. למישהי אוהבת חיות כמוני, שרגילה לזעזוע של תנאי הגידול הקשים שבישראל, זה היה תענוג לראות חיות חופשיות להן בצדי הדרכים, בלי גדרות בכלל או עם גדרות מינימליות התוחמות שטחים עצומים בגודלם. סוסים בלי אוכף, רסן או מגיני עיניים חוסמי ראייה, פרות רזות וקלילות לצד גוריהם היונקים, כולם רובצים להנאתם בעשב הפתוח ולא בתוך הצואה של עצמם... רציתי לעבור לגור שם!
לאחר כחמישה ימי צילום, אמא שלי הודיעה לי שסבא שלי שוב התאשפז בבית החולים, הפעם במצב קשה במיוחד.
מיד שיניתי את התכניות וקבעתי לי טיסה למחרת סיום הצילומים.
בסוויטץ' של 180 מעלות, טסתי לישראל והעברתי כמה שיותר זמן לצד מיטתו של סבי האהוב, ימים כלילות, מתפללת שהסוף ליסוריו יגיע בהקדם. לאחר חמישה ימים בישראל, נפרדתי ממנו בפעם האחרונה ובעיניים דומעות עליתי על המטוס חזרה להולנד. בבוקר לאחר נסיעתי הוא נפטר.
הגעתי בלילה לאמסטרדם, לדירתם של חבריי היקרים שנתנו לי מקום ללון בו. מפאת חוסר הפרטיות בדירה קטנה יחד עם שלושה אנשים נוספים וגם עקב העומס שהיה לי בימים אלו, לא במיוחד יכולתי להתאבל ונאלצתי לפנות בכוח את הראש לדברים אחרים.
הזמן שלי בעיר התקצר פלאים, כך שלא היה שום מצב לדחוס פנימה צילומים, אבל לפחות הספקתי לערוך פגישות וקבעתי כמה צילומים לחודש יולי, אז אחזור לביקור נוסף. הצילומים היחידים שכבר היו קבועים לי הם דווקא ברוטרדם, עם הצלם המופלא מארק יאנסן. הפגישה המקדימה איתו באמסטרדם היתה נהדרת וכיפית והוא הזכיר לי מאוד את אחד מחברי הילדות שלי. הוא שלח אותי למוזיאון הרייקס, מוזיאון האמנות ההולנדית, כדי לקבל השראה לצילומים אשר יהיו בסגנון היפיפיה ההולנדית הקלאסית, כמו אותן נסיכות יפיפיות מציוריו של ורמיר.
ביקרתי גם במוזיאון התיקים המופלא והקסום ובחנות בגדי וינטג' שנראית כמו מוזיאון אופנה, רק ששם היה אפשר גם לגעת בבגדים ולבדוק את התפרים (וגם למדוד ולרכוש אותם, כמובן). היה מרתק ומצאתי את עצמי נאבדת בחנות לשעה תמימה, עד שנאלצתי ללכת לפגישה.
אגב, אני חייבת לציין שאמסטרדם עצמה די משעממת. כל הבתים נראים בדיוק אותו הדבר, הכל חום וחום וחום ותעלות ירוקות כהות. אפילו השלטים המוארים של החנויות צבועים בצבעים עמומים ומדכאים. אני רגילה לצבעוניות העליזה של וינה ויחד עם מצב הרוח העגמומי גם ככה שלי, היה קשה לאמסטרדם לרגש אותי.
בתום שבוע באמסטרדם נסעתי לרוטרדם- ישר לסטודיו של מארק לצילומים שלנו.
הדוגמנית היתה מושלמת, ממש כאילו לקוחה מאותם הציורים הקלאסיים, מתוקה אמיתית וכיפית לעבודה.
מארק ואני היינו באותו ראש, כל אחד אומר את מה שהשני בדיוק חושב והיה פשוט תענוג לעבוד יחד. מוסיקת הרקע המעולה (כמו בילי הולידיי ואלה פיצג'ראלד), האייס טי בכמויות וההומור הדומה שלנו, גרמו לזה להיות אחד מימי הצילום הכיפים ביותר שהיו לי לאחרונה. ובמיוחד מכיוון שהתוצאה היתה מדהימה! הרעיון שלי היה ליצור תהליך של ציור, מקנבס לבן ועד לדמות מצוירת, עם משיכות המכחול הבולטות והגוונים השונים בעור הפנים. למישהי שרגילה לטשטש הכל עד זרא כמוני, היה קצת קשה בהתחלה ליצור משיכות מכחול ברורות כל כך, אך ברגע שהעין שלי התרגלה לזה, זה הלך בקלות ומארק ממש התלהב.
הוא עוד הזמין אותי לארוחת ערב אחרי הצילומים (במסעדה אתיופית! איך התגעגעתי לאכול אינג'רה... :.) למרות שהם עשו אותה מותאמת לפראנג'ים- הרבה יותר כמו בלינצ'ס והוואט כמעט לא היה חריף..), העביר לי סיור בעיר של שעה וחצי (!) ובלילה שם אותי בפתח בית הכנסת, בו לנתי (כן, כן, בבית הכנסת!).
למחרת היה יום החתונה של חברתי הברזילאית רייצ'ל, אשר התחתנה עם בן זוגה ההולנדי.
נסעתי אליה בצהריים, לאפר ולסרק אותה לחתונה. היא פשוט היתה נסיכה קטנטנה ויפיפיה!
החתונה עצמה היתה בבית הכנסת ובזמן שהחופה החלה, אני עליתי לחדרי להתארגן בזריזות. למזלי, עוד הספקתי לחלק החשוב של החופה, שאגב היתה מאוד שונה מהסגנון הישראלי המוכר וקצת הזכירה לי חתונות נוצריות.
אחרי תום הטקס בבית הכנסת, נסענו כולנו למסיבה שהתקיימה על ספינה ששטה בנהר, מסיבה פרועה ושמחה שנמשכה עד השעות הקטנות של הלילה.
בסביבות שתיים וחצי לפנות בוקר, סוף סוף הסיעו אותי לבית הכנסת חזרה והיתה לי בדיוק שעה לארוז את הכל, להתקלח ולצאת לכיוון שדה התעופה.
אחרי חודש עמוס, מטורף, כמעט ללא שינה, סוף סוף חזרתי לביתי השקט והשליו בוינה.
עכשיו יש לי זמן להתחיל לחשוב ולעכל את כל מה שקרה, לחזור לעבודה שחיכתה לי כאן ולהתחיל לתכנן את הנסיעה הבאה.

טר אאר והסביבה

אמסטרדם

רוטרדם

תאילנד, או The body painting monsoon, חלק ב'.

2011-04-26T18:12:00.000+02:00

26.03.11

ב 08:30 בבוקר כבר התייצבתי למטה לארוחת הבוקר, ב 09:00 כבר נוכל להתחיל להתמקם באזורי העבודה שלנו.
שולחן האוכל של החבר'ה כבר היה מלא, לכן התישבתי לי בשולחן נפרד, ליד הפתח החוצה אל הנוף.
עדיין יורד גשם.
בלה שהגיעה אחריי לאכול, התישבה אתי בשולחן ודיברנו על הרעיונות שלנו. אני בדרך כלל לא אדבר עם אף אחד על הרעיונות שלי לפני תחרות, אבל בלה היא באמת אחד האנשים היחידים בעולם שאני יודעת שאפשר לסמוך עליהם בעיניים עצומות.
סיימנו לאכול, עליתי להביא את הציוד שלי מהחדר והלכנו למתחם העבודה. הציור עצמו נעשה בשני מתחמים סגורים, אליהם המבקרים לא מורשים להכנס ורק השופטים ואנשי הצוות נמצאים איתנו שם כל היום. לצערי בלה במתחם השני ולידי עבדו שני תאילנדים ובחור אוסטרלי שגר בתאילנד, אבל מייק היה לא רחוק וליטל ופיליפו ציירו בצד השני של המתחם שלי.
לשמחתי הרבה, פונג הצליחה להשיג לי דוגמנית להיום. עוד בשיחת הטלפון הראשונה שלנו, היא אמרה שיש לה רק דוגמן בשבילי והתחננתי שתנסה למצוא לי דוגמנית. אני אף פעם לא מציירת על גברים, מלבד בעלי כמובן. זה פשוט מרגיש לי מאוד לא נעים ולא לעניין, אני מרגישה הרבה יותר נוח לצייר על בחורה. אז את הציורים אמנם תכננתי לגוף של גבר, אבל לא היתה לי בעיה לסדר קצת את הציור ככה שיתאים לבחורה.
קיבלתי את אדין האמריקאית המתוקה והחייכנית, היא כל כך התלהבה וכל שניה צילמה באייפון שלה את התהליך. הבעיה העיקרית שלנו היתה כיסוי החזה- מכיוון שתאילנד היא מדינה מסורתית, הדוגמניות התבקשו ללבוש תחתוני בוקסר וקאפים על החזה. בקשתי להדביק תוספות לטקס על החזה במקום, נענתה בשלילה. הקאפים האלו, אשר מגיעים בגודל אחיד ואמורים להדבק לחזה, פשוט לא התאימו לדוגמנית גדולת החזה שלי ושוב ושוב איימו ליפול. לא משנה כמה דבקים מסוגים שונים ניסינו, שוב ושוב הקאפים התקלפו. זה פשוט היה מאבק שלא נגמר כל היום! העיקר שבסוף הם איכשהו החזיקו ולא נפלו לה בזמן ההופעה..
נושא הגג של היום הוא: Under the deep blue sea ואני בחרתי לצייר את הכניסה לאטלנטיס, היבשת האבודה.
יש המאמינים כי ביבשת זו חיו אמנים ופילוסופים והאמנים של היום הם בעצם יוצאי אטלנטיס. בארועים כמו הפסטיבל הזה, בהם כולנו באים לצייר יחד, אנחנו כאילו חוזרים לאטלנטיס ולכן ציירתי את בנות הים מראות רק לנו את שערי העיר האבודה ומזמינות אותנו להכנס.
בגב ציירתי את הפירמידה המוזהבת הגדולה של אטלנטיס, אשר ממשיכה גם על הראש וההד פיס ובראשה דולק לפיד התמיד ולפניה עומד לו אל הים השומר על העיר.
הייתי מאוד מרוצה מהתוצאה. פוסידון שלי יצא מדליק ואפילו פיטר השופט צילם לעצמו קלוז אפ שלו וגם קרייג טרייסי, שאף פעם לא שופע מחמאות, החמיא לי על הציור.
הרגשתי שהוכחתי שמקומי בתחרות הגיע לי בזכות ולא בחסד ובאמת הייתי גאה בעצמי.
הגשם לא הפסיק, אלא המשיך להתחזק ולכן נאלצנו לוותר על צילומי החוץ המתוכננים וגם על ההופעה על הבמה המפוארת, אותה בנו תחת כיפת השמיים. העברנו את הדוגמניות במהרה תחת מטריות אל הלובי של המלון, שם הקימו תפאורה חלופית ושם נערך המופע.
כל דוגמנית הציגה את הציור בתורה ובסוף כל אמן עלה עם הדוגמנית שלו והסביר לקהל, לשופטים ולמצלמות הטלויזיה, על הרעיון שלו. השופטים בעצם שפטו מהבמה, אבל הם ראו אותנו עובדים כל היום מקרוב.
חלה הפוגה בגשם ולכן החליטו בכל זאת להעלות את הדוגמניות לסיבוב נוסף, הפעם על הבמה הגדולה בחוץ. בהתחלה הכל הלך טוב, אבל אז חזר הגשם והדוגמניות נאלצו להזדרז ולדגמן תחת זרם המים הבלתי פוסק.
אחר כך, הדוגמניות התבקשו לעמוד עם קופסאות שקופות וגדולות, בעוד הקהל עובר ביניהן וכל אחד שם את פתק ההצבעה שלו בקופסה של הציור האהוב עליו.
בזמן הזה אנחנו המתנו לנו בצד הלובי, אני שתיתי בפעם הראשונה קוקוס אמיתי וזה היה מדהים! פשוט אגוז קוקוס גדול, שחותכים לו את הראש במקום ושותים אותו עם קש + כף כדי לגרד את הג'לי הלבן מסביב. יאם!!
ישבתי בצד עם בירגיט, מגדלנה וקרולין, אז קרולין אמרה כמה היא שמחה לשבת עם שלושתנו, שכן את הציורים שלנו היא הכי אהבה והיא החמיאה לי מאוד על השימוש בצבע. לשמוע את זה מקרולין, שכבר זכתה מקום ראשון בסיבודן והפכה שם לשופטת, זה בהחלט נחמד :.)
ספירת הקולות נסתיימה והתחיל טקס ההכרזה.
פיליפו זכה בפרס חביב הקהל, מגדלנה מקום שלישי, מייק מקום שני ובירגיט מקום ראשון.
התפלאתי נורא שבלה לא זכתה... הציור שלה היה (כהרגלה) עוצר נשימה!
אבל הרי זה באמת לא משנה, כולנו באנו בשביל להנות ולא בשביל לזכות.
אחרי התחרות, ניגשה אליי פטרה השופטת ואמרה שהם מאוד התרשמו ממני וכל השופטים מאוד אהבו את הרעיון והציור שלי. איזה כיף לדעת את זה!
ארוחת הערב התקיימה באוהל הדוגמניות מאחורי הבמה. ישבתי עם קרולין על קופסאת אורז ירקות ודיברנו והגענו למסקנה שהיא מעדיפה דוגמן ואני דוגמנית, בעוד יש לנו בדיוק את ההיפך ליום המחרת, אז החלטנו להתחלף ומכיוון שהעדפתי להשאר עם הדוגמנית שלי, החלטתי ללכת מחר על הבוקר לאמן שקיבל אותה ולבקש להתחלף גם איתו.
אחרי יום ארוך שכזה, הבריכה בחוץ ממש קרצה לי והלכתי לשחיה לפני השינה.
מים נעימים, תחת הגשם, באמצע כל היופי הזה של מתחם הנופש, לבד בלילה, זה היה תענוג אמיתי. לא שחיתי שנים ולמען האמת לא חשבתי שאני עוד זוכרת איך עושים את זה, אבל בלי להרגיש בכלל שחיתי את הבריכה הלוך וחזור במשך כחצי שעה! וואו, נדהמתי מעצמי..

הזוכים: מגדלנה, מייק ובירגיט.

והנה שני סרטוני וידאו של אדין על הבמה, בפנים ובחוץ-

News Flash!

2011-04-25T21:55:00.000+02:00

קודם כל, אני מתנצלת על הקטיעה של סיפור מסעי לתאילנד, מבטיחה להמשיך אותו ממש בקרוב, והרי אין לי ברירה שכן אוטוטו אני יוצאת למסע חדש, הפעם להולנד. בכל מקרה, יש קצת חדשות שדורשות עדכונים והרי הן לפניכם-

למי שלא מקפיד להתעדכן בפייסבוק או בפורום, רציתי לספר על הפרוייקט החדש שלי, עליו אני עובדת במרץ בתקופה האחרונה והוא בעיקר מה שמעסיק אותי כל כך.
מדובר ברעיון שמתגלגל לי בראש מאז הקיץ שעבר ואחרי שקיבלתי את הויזה והבנתי שאני נשארת פה, התחלתי להוציא אותו לאור.
הקמתי קבוצת קברט, הקבוצה מורכבת ממוסיקאים, זמרים, דוגמניות ורקדניות והרעיון החדשני הוא שילוב של ציורי גוף במופע.
נעשו כבר המון מופעים המשלבים ציורי גוף (כאשר קבוצת המחול המפורסמת ביותר בתחום הזה הנה ה Art Colour Ballet מפולין), אך מופע קברט המשלב ציורי גוף- טרם נראה על בימות העולם ולכן אנחנו הקבוצה הראשונה וכרגע גם היחידה, שמעלה כזה מופע.
זכינו לכבוד גדול והפעם הראשונה שלנו על הבמה תהיה בפסטיבל ציורי הגוף העולמי שיתקיים ביולי ובנוסף נקודם בספר מדהים שיושק במסגרתו. כולי תקווה שהשאיפות שלי לקבוצה הזו יתממשו ונוכל לנדוד ברחבי העולם עם המופע שלנו, ללא ספק קיבלנו ספתח מושלם :.)
אתם מוזמנים להציץ באתר שלנו:
http://paintcabaret.weebly.com
וכמובן להצטרף לעמוד שלנו בפייסבוק:
http://www.facebook.com/pages/The-Alternative-Paint-Cabaret/161019590624063

(את הלוגו המהמם הזה עיצבה הגרפיקאית הצמודה שלי, הלא היא אחותי המוכשרת אורלי לנגרמן :.)

אני מנצלת את ההזדמנות הזאת גם להזמין אתכם לעמוד המקצועי שלי בפייס, הוא קיים כבר זמן מה, אבל מעולם לא יצא לי להודיע עליו כאן בצורה רשמית:
http://www.facebook.com/pages/Shlomit-Migay-Make-up-artist/122400221164483

ועוד דבר אחד אחרון, למי שלא יודע, יש לי גם ערוץ ביוטיוב וכולכם מוזמנים לעשות מנוי!:
http://www.youtube.com/user/ShlomitMigay?feature=mhum

אז עד כאן להפעם עדכוני החדשות, המשך מסעי לתאילנד יעלה בימים הקרובים!
נשיקות וחג שמח! (מקווה שמצאתם את כל האפיקומנים / ביצים מצויירות ושחגגתם עם אהוביכם :.)

תאילנד, או The body painting monsoon, חלק א'.

2011-04-11T15:08:00.000+02:00

23/3/2011

09:00, מעיר אותי צלצול הטלפון, על הקו חברתי הטובה בלה, אשר נמצאת בשדה התעופה, ממתינה לטיסה שלה לתאילנד.
"התפנה מקום בפסטיבל! רוצה לבוא גם?" שמעתי אותה אומרת מבעד לקורי השינה ומיד התעוררתי. מה?? לטוס לתאילנד? ברור שרוצה! כמה דקות מאוחר יותר, התקשרה אלי פונג, ממארגני התחרות וסיפרה לי שממש עכשיו התפנה מקום נוסף עבורי והם יכולים להטיס אותי כבר מחר ואפילו היום אם אני רוצה. ביקשתי את הטיסה למחרת, אני בכל זאת צריכה להספיק:
- לחשוב על שני קונספטים לשני ציורים שונים
- לחפש ולרכוש את כל הציוד הנדרש
- להכין שני "הד-פיסס"
- וכמובן לארוז וגם לבטל שני ימי צילום שנופלים בדיוק באותם הימים (כל כך לא מקצועי וכל כך לא אני לבטל צילומים יום לפני! אבל מה לעשות, לפעמים אין ברירה, יש הזדמנויות שאסור לוותר עליהן!)
אז הטיסה למחרת בערב נקבעה והמסע התחיל.

אבל קודם אחזור קצת אחורה ואספר לכם בכלל במה מדובר.
לפני כמה חודשים, התקיימה תחרות ציורי הגוף הגרמנית. כל האמנים שהשתתפו באותה התחרות, קיבלו הזמנה לבוא לתאילנד- קבוצת תקשורת תאילנדית החליטה לארגן את תחרות ציורי הגוף הראשונה במדינתה, בשיתוף משרד התיירות התאילנדי והם יצרו שיתוף פעולה עם התחרות הגרמנית. מארגני התחרות, הזוג פטר ופטרה טרונסר, ישמשו כשופטים בתאילנד וכל המתחרים המעוניינים בכך, יגיעו להתחרות גם אצלם.
התאילנדים רצו מספר עגול ויפה של 20 מתמודדים מרחבי העולם, רובם יוצאי התחרות הגרמנית, שני תאילנדים, קוריאנית אחת ואת מעט המקומות שנשארו איישו באמנים שהגישו מועמדות במיוחד.
לי לא נשאר מקום ולכן לא חשבתי שאסע, למרות כל הציפייה והמחשבה על לבלות עם בלה קצת בשמש התאילנדית, לה שתינו זקוקות כל כך.
הטלפון הזה, ברגע האחרון (שנבע מביטול של אחד האמנים הגרמנים, ממש רגע לפני), הוכיח לי שלמרות הכל הייתי צריכה לטוס- פשוט הייתי צריכה לחכות קצת :.)

ובחזרה לאותו בוקר- התעשתתי וקמתי מיד. בדקתי את שני הנושאים לתחרות ובמהירות שיא תכננתי את הקונספטים לשני הציורים, חשבתי על ההד פיסס- מה יכול להתאים, מאילו חומרים אפשר להכין ואיך אפשר יהיה להטיס אותם ויצאתי למסע חיפוש כל החמרים הנדרשים.
עברתי את מריהילפרשטרסה, הייתי בברנינגס, עברתי אצל רוב לאסוף ממנו הדפסות של מקורות ההשראה שלי, המשכתי לחנות החיות בה תמיד יש מציאות מגניבות, חזרתי הביתה לשים את כל הדברים והמשכתי מהר מהר לבוסנר (בקצה השני של העיר), כדי להספיק לקנות עוד דברים לפני הסגירה.
השלל- פרחי בד ענקיים, לבבות קלקר, צבעי גוף, אצות מפלסטיק וכנפי מלאך גדולות. עשיתי חישוב זריז של מה עוד דרוש לי כדי להרכיב הכל יחד וזה נוסף לרשימת הקניות של מחר.
בינתיים התחלתי לצבוע ולהכין את כל הדברים לקראת ההרכבה, תהליך שנמשך לו עד הלילה.
בנוסף, ניסיתי לבדוק את כל עניין האריזה והגעתי למסקנה שאני זקוקה למזוודה גדולה יותר וכך עוד משהו נוסף לו לרשימת הקניות.

החלקים הצבועים מתייבשים וממתינים למחר

24/3/2011

קמתי מוקדם והמשכתי בסיבוב הקניות שלי. מצאתי הכל צ'יק צ'ק והתחדשתי לי במזוודה גדולה וקשיחה, בצבע ורוד זרחני הבולט למרחוק והאהוב עליי כל כך :.)
חזרתי הביתה, הרכבתי את הכל, בדקתי שהכל יושב טוב על הראש, פירקתי לחלקים וברגע האחרון ממש ארזתי, התארגנתי ויצאתי לי לשדה התעופה.

בודקת את ההד פיסז על עצמי- וואלה יושב מעולה!

לצערי, מכיוון שהטיסה נקבעה ברגע האחרון- לא הספיקו להזמין לי מנה טבעונית, אך ידעתי זאת מראש והצטיידתי בכמות רצינית של חטיפי אנרגיה וסנדויצ'ים. לפחות הדיילים הנחמדים הצליחו למצוא לי מנת טופו לארוחת הערב! הטיסה עצמה בכלל היתה טיסת חלומות- מטוס ענק וריק, בכל שורה ישב נוסע אחד וככה התרווחתי על כל הספסל, היה לי מקום לכל הציוד, ישנתי לי בנוחיות ועבדתי על הסקיצות לציורים בלא הפרעה.

25/3/2011

אחרי כמעט עשר שעות טיסה ושש שעות קדימה בזמן, הגעתי לבנגקוק כשלוש שעות לפני טיסת ההמשך שלי לסמוי.
התארגנתי לי בנחת, אכלתי צהריים (וואו, איזה סושי טעים! באירופה פשוט לא יודעים להכין סושי כזה...) והלכתי להתיישב בשער המיועד.

שדה התעופה בבנגקוק. המשפט הזה הופיע על הקיר באיזור שולחנות האוכל, שם ישבתי לאכול צהריים. בהתחלה לא הבנתי על איזו חוסר נוחות הם צריכים להתנצל? טוב, תמשיכו לקרוא ותבינו כמוני... P.:

שעת הטיסה הלכה והתקרבה, אך העלייה למטוס לא החלה. מודאגת, הלכתי לבדוק מה קורה וגיליתי שמחוץ לשער, הדביקו פתק רשום בכתב יד, שהטיסה עברה לשער אחר. מיהרתי לאותו השער והמשכתי לחכות בסבלנות, אך עדיין לא החלו בעלייה. כעבור זמן מה, הלכתי לבדוק מחוץ לשער וראיתי פתק נוסף בו כתוב כי העלייה למטוס נדחתה ל 19:50.
אוקיי, המשכתי להמתין. בינתיים צפינו בטלויזיה ברעידת האדמה שהתרחשה באותו היום בתאילנד, והנחנו שהעיקוב הוא בגללה.
ב 19:50 נפתח שער עלייה, אך נאמר לי שזו לטיסה אחרת לסמוי, לא לטיסה שלי וכי הטיסה שלי תהיה בכלל ב 20:10.
ניצלתי את הזמן כדי להודיע לפונג על העיקוב, שכן הנהג שלהם אמור לחכות לי בשדה התעופה.
כשגם ב 20:10 לא קרה כלום, יצאתי שוב לבדוק מחוץ לשער, הפתק עם אותה השעה שכבר עברה נותר במקומו. כששבתי פנימה, ראיתי דיילת המחזיקה ביד שלט עליו כתוב "סמוי". לא מרימה אותו חלילה, כדי שכולם יראו, אלא מחזיקה אותו ביד צמוד לגוף, בקושי ניתן לשים לב. ניגשתי אליה והראיתי לה את הכרטיס שלי ומיד היא שלחה אותי לאוטובוס לטיסה. אמן הללויה! סוף סוף עליתי למטוס הקטן והריק, בדרך לסמוי!

לקראת 23:00, הגעתי סוף סוף למלון- כפר הנופש באדי, מקום מפואר ויפיפה! החדר גדול, עם מיטת קינג סייז כפולה ומרפסת אל הנוף ופילפילוני מגבת המתינו לי על המיטה.
כולם כבר היו עייפים בסופו של יום והלכו לנוח לקראת התחרות שכבר מתחילה מחר, לכן עדיין לא פגשתי כמעט אף אחד מהחבר'ה. קרייג המתוק, ששמחתי מאוד לפגוש, התלווה אליי כדי לקנות לי משהו לארוחת הערב, שכן כבר גוועתי ברעב.
את הארוחה לקחתי אתי ללובי, שם ישבתי עם ליטל ועינת (עוד נציגות ישראליות שכבר לא גרות בישראל D.: ) ואחר כך הלכתי לחדר לחבר את כל חלקי ההד-פיסס ולישון לקראת מחר.
הגשם, שלא הפסיק לרדת מאז נחתתי פה, נשמע חזק כל הלילה והתמזג עם קולות הצרצרים לרעש רקע קולני ביותר, אבל הייתי כל כך עייפה שכבר לא היה לי אכפת ונרדמתי מיד.

הפילפילונים החמודים במלון באדי :.)

I'm back baby!

2011-01-27T13:50:00.000+01:00

לפני ארבעה וחצי חודשים סגרתי את "מאפרת בגולה" מבלי לתת סיבה.
עכשיו הגיע הזמן לחזור ולחשוף את הסיבה לכך.
אתם כקוראיי הנאמנים, הייתם אתי מהרגע בו עליתי על המטוס במטרה להשאר בחו"ל. אז עוד לא ידעתי אם אשאר באוסטריה או אמשיך לארץ אחרת, אבל היה לי כאן טוב, יצרתי קשרי עבודה וחברויות נפש ונשארתי. הדבר האחרון שנשאר היה להשיג אישור עבודה חוקי, שבזכותו אוכל להשאר כאן, לעבוד כמו שצריך ובאמת לגדול ולהתפתח.
בספטמבר האחרון הגשתי את הבקשה לויזה וכל עוד הבקשה שלי היתה בטיפול העדפתי שאיש מהועדה הבודקת לא חלילה יתקל בבלוג הזה, בו אני מספרת את כל מעלליי באוסטריה ולכן הדממתי אותו בינתיים.
אז היום, סוף סוף, לאחר מעל לשנה וחצי בהן אני כאן, קיבלתי את הויזה המיוחלת!!!!
עכשיו אני רשמית, אמנית חוקית באוסטריה ובאיחוד האירופי בכלל!
את יומן המסע עצרתי בזמנו קצת לפני העלאת התערוכה. אז התערוכה היתה הצלחה מסחררת, כתבו על העבודות שלי בעיתונות כאן וקיבלתי המון הערכה.
טסתי שוב לקוריאה כשופטת בקיץ, יחד עם כמה מהאמנים הגדולים בעולם (שפטתי לצד קרייג טרייסי! מי היה מאמין!) ולמרות שהייתי חולה מאוד כמעט כל השהות שם, זו היתה חוויה מטורפת!
עבדתי עם צלמים חדשים ויצרתי עוד ועוד קשרים ויש לי עוד המון תכניות שמחכות לצאת לפועל ועכשיו יש לי את הגושפנקא לעשות אותן סוף סוף!
אז הבלוג הזה לא יחזור להיות כשהיה. אני לא מתכוונת לכתוב שוב בדקדוק קפדני על כל יום ויום מה עשיתי בחיי, מתי הלכתי לסופר ומתי סתם ישבתי בבית.
היה חשוב לי התיעוד הזה, כדי שתראו איך זה להתחיל קריירה וחיים בחו"ל, שזה קשה ולוקח הרבה השקעה ולא ישר מגיעים ומתחילים לעבוד, אלא שיש גם הרבה ימים בהם מתייבשים בבית ורוצים לדפוק את הראש בקיר. אבל ההתמדה וההשקעה כל-כך שווים את זה!
ועכשיו, משהשגתי את המטרה החשובה הזאת, בדרך למטרות הגדולות הבאות שלי, הגיע הזמן להרפות מהתיעוד האובססיבי.
אני אמשיך לעדכן מה קורה אתי, להעלות עבודות חדשות ולכתוב על מקורות השראה, אולי פה, אולי בבלוג החדש שלי: נמשים בשלג (עוד לא עשיתם מנוי? תתביישו לכם!), אולי גם וגם. אם יש לכם העדפה לאחד מהבלוגים, אתם מוזמנים לכתוב לי בתגובות.
אוהבת אתכם ומודה לכם על כל הנאמנות, האהבה והתמיכה!
שלכם תמיד,
שלומית מיגאי,
אוסטריה

בתמונה למעלה:
צילום: Wolfgang Schmidhuber
איפור / שיער / סטיילינג: שלומית מיגאי
דוגמנית: Maryam Shirzoi @ Wiener Models

הודעה חשובה לקוראיי האהובים!

2010-09-07T01:28:00.000+02:00

קודם כל, אני מתנצלת על העיכובים בעדכונים בתקופה האחרונה. אני יודעת שאני בפיגור נוראי של מעל ל 3 חודשים ביומן המסע, אבל אני כל-כך עמוסה בימים אלו, טסה מפה לשם וחזרה ועובדת כמו מטורפת על כל מני פרוייקטים שונים במקביל.
בנוסף, במהלך השבוע הבא, הבלוג ירד מהאויר לתקופה של כמה שבועות ולא תהיה אליו גישה. אני ממש מתנצלת על כך, אבל אין לי ברירה ואת הסיבות לכך תגלו בהמשך.
אני מקווה שהבלוג יוכל לחזור לפעילות במלוא המרץ בהקדם, שכן יש לי המון דברים לעדכן והמון רעיונות חדשים.
בינתיים אתם מוזמנים להמשיך ולהתעדכן אתי בפייסבוק ובפורום.
אוהבת את כולכם ולא שוכחת אתכם לרגע!
מבטיחה שאפצה אתכם!!!
שתהיה לכולכם שנה נפלאה ומתוקה,
נשיקות,
שלומית

יומן מסע 3, פרק 16

2010-08-08T16:42:00.000+02:00

02.05.10, יום 67, וינה, אוסטריה

היום יש לי צילומים עם שטפן ואווה.
הצילומים מתקיימים ביער ואמורים לספר סיפור של מעין משולש רומנטי בין שתי בנות-יער ובחור.
זה הסטורי-בורד עם הרפרנסים שקיבלתי משטפן:

דוגמנית אחת ביבוא מצ'כיה והדוגמן הוא לא אשר מהזוכה בסופרמודל האוסטרי.

את ההתארגנות התחלנו באטלייה של אווה, לפני שיצאנו ליער.

האיפור- דרמטי מעושן. על נלה שאמורה להראות עדינה יותר, הלכתי על מעושן אפרפר כסוף ועל שטפני הבלונדינית הדרמטית, הלכתי על מעושן כהה יותר- שחור עם כסוף.
השיער מנופח, אך לא מהשורש. התחלתי את הניפוח נמוך יותר ואצל נלה קלעתי צמה סביב הראש ומתחתיה התחלתי את הניפוח.
את סימון השארתי די טבעי, גם בשיער.
סיימנו להתארגן ויצאנו לדרך.
שטפן כבר היה בלוקיישן וארגן שם את כל הציוד עם האסיסטנטים שלו ואנחנו נסענו עם אווה. אחרי שקצת התבלבלנו בדרך, בסופו של דבר מצאנו את הפארק היפיפה והתמקמנו.
שטפן התחיל לצלם את הסצנה הראשונה של שטפני המתבוננת בנלה מבעד לעצים ואני הבחנתי בין ערימות הבגדים שאווה הביאה, בפרוות מבצבצות. ניגשתי אליה בשקט ושאלתי אותה האם מדובר בפרוות אמיתיות או לא. היא אמרה "כמובן שאמיתיות!" ואני לא האמנתי שאני נמצאת שוב בסרט הזה... היא סיפרה לי שסבא שלה צייד והוא מביא לה פרוות ונוצות מהחיות והציפורים שהוא הורג! מסתבר שגם ההד-פיסס שחיברתי במו ידי לשיער הדוגמניות, עשויים כולם מנוצות של ציפורים שניצודו! מה יש פה לכל האוסטרים האלו מפרוות וצייד????
שאלתי אותה אם יש מצב לא לצלם את הפרוות והיא אמרה שאין מצב כזה, חייבים לצלם אותן.
את הצילומים האלו, כמו גם שאר הצילומים לאחרונה, קיבלתי הרי דרך אווה. ללכת מאחורי הגב שלה לשטפן ולבקש ממנו לא לצלם את הפרוות אחרי שאווה אמרה שאין מצב, זה הרי לא אתי. מה אני עושה במצב הזה??
באמת, פשוט לא ידעתי מה לעשות....
הסצנה הסתיימה והתחילו להעמיד את הסצנה הבאה, בה נלה הולכת אחרי שטפן. אווה הביאה שני שועלים מתים- ממש ככה, עם הרגליים הקטנות מדלדלות להן והלבישה אותם על נלה.
מאותו הרגע אני הייתי אאוט. נוכחת-לא נוכחת.
את ההד-פיס העשוי מעורב מת נאלצתי לחבר לשיערה של שטפני באי רצון והלכתי לשבת בצד, רחוק מהסט, כדי שלא אצטרך לראות את השועלים המתים.
רציתי לבכות ממש.
בסצנה הבאה אווה הורידה מנלה שועל אחד, אך המשיכה להסתובב איתו ביד לאן שהלכה, רגליו העדינות וזנבו המפואר מתנודדים להם אנה ואנה נטולי חיים. אני פשוט לא הייתי מסוגלת להיות שם ולראות את זה, זה כל כך כאב לי!
בשביל מה הרגו את השועלים המתוקים האלו? בשביל לככב בצילומי אופנה? הצילומים האלו שווים יותר מהחיים שלהם? אופנה שווה יותר מערך החיים??
בשלב מסויים שטפן שם לב שמשהו לא בסדר אתי (שכן בדרך כלל אני תוססת ושמחה על הסט ועכשיו אני יושבת בצד מדוכאת) ובא לשאול מה קרה. סיפרתי לו שיש לי בעיה עם הפרוות, אבל שהבנתי מאווה שאין ברירה אלא להשתמש בהן. הוא הבין אותי ואמר שהוא בכלל לא חשב על זה (ככה האוסטרים האלו.. לא חושבים שיש משהו לא בסדר בפרוות..!) ושאת הסצנה הבאה נצלם בשתי אופציות, כדי שגם לי יהיו מזה תמונות.
אחרי שנפטרו מהחיות המתות על הסט, לאט לאט התאוששתי וחזרתי לעצמי. בשתי הסצינות האחרונות היתה פרווה מזוייפת ואיתה כבר לא היתה לי בעיה.
לשטפני אספתי את השיער באיסוף פרוע ולנלה הרמתי את הצמה, מלבד זה לא שיניתי שום דבר.
סוף סוף סיימנו את היום הזה שהיה כל כך מייגע מבחינה נפשית עבורי..
התקפלנו ונסעתי עם אווה חזרה לאטלייה שלה, שם השארתי את המזוודה שלי (לסט לקחתי רק מה שהכרחי לטאץ' אפים).
אחרי שסיימתי לארגן את כל האיפור שלי, ישבנו יחד על כוס תה ודיברנו הרבה. דיברנו בין היתר גם על פרפקט פרופס, מהם כבר התחלתי להתייאש. היא אמרה לי שכדאי לי לעקוף את אנט ולפנות ישר לאנדי, שכן הוא אוהב אותי ורוצה אותי בסוכנות, אז עדיף פשוט לשאול אותו ישירות מה קורה אתי מבחינתם. אולי באמת אעשה זאת.. קודם רק אעדכן קצת את האתר שלי שלא עודכן מאה שנה בערך...P.:
חזרתי הביתה בערב, עם רגשות מאוד מעורבים מההפקה הזאת. אני לא מאמינה שלקחתי חלק בהפקה עם פרוות...! הרי בסופו של דבר, כשההפקה תתפרסם עם כל השועלים והעורבים המתים, היא תמשיך לעודד רכישת פרוות ונוצות... ואני תרמתי להפקה הזאת! החלטתי שאני מעדיפה שלא יפרסמו את הקרדיט שלי עם פרסומה. אני מעדיפה שלפחות לא ידעו שאני מעורבת במשהו כזה.
מה אני אעשה הלאה, אבל? פרוות זה משהו כל כך אלמנטרי ונפוץ פה.. כל פעם שאגיע לעבוד עם צלם / סטייליסט חדש אודיע לו מראש- בלי פרוות?
העולם הזה כל כך אכזר, לשנות אותו אני כבר לא אוכל הרי... איך אני אצליח להשתלב בו בלי לבגוד בעקרונות שלי?

....

הנה כמה תמונות ללא פרוות מההפקה:

צילום: Stefan Köll
סטיילינג: Eva Poleschinski
איפור / שיער: שלומית מיגאי
דוגמנים: Simon Rusch ל Wiener Models
Stefanie ל Tempo Models
Nela ל Look

והנה קצת תמונות מאחורי הקלעים:

עריכה:

בהמשך לפוסט הנ"ל, התפתח דיון גם בפורום איפור בתפוז. אתם מוזמנים לקרוא את התגובות כאן.

יומן מסע 3, פרק 15

2010-07-28T21:37:00.000+02:00

28.04.10-01.05.10, יום 63-66, וינה, אוסטריה

קמתי ביום רביעי על הבוקר ליום שלם של ריטושים. ישבתי על הפוטושופ מבלי לזוז, עד שסוף סוף סיימתי לרטש את כל ארבעת התמונות לתערוכה ושלחתי אותן לרוב ואז לאנה, לאישורה.
למחרת קיבלתי ממנה את תגובתה הכל כך מתלהבת! איזה כיף, היא ממש ממש אהבה!! זהו, ביום שני אני אלך לראות את המקום ואז אדע באיזה גודל להדפיס את התמונות :.)
ביום שישי היו לי צילומים דרך אווה, עם הצלם מארקוס טהאמס. הצילומים הם פרסום לאירועי המסיבות הלבנות, ה- Fete Blanche, שנערכות ברחבי אוסטריה.
זו פעם ראשונה בשבילי לעבוד עם מרקוס ולמרות שזו עבודה פרסומית ללא תשלום, הסכמתי לעשות אותה רק בשביל ההזדמנות לעבוד איתו.
הצילומים נערכו אצלו בסטודיו- כוך קטן בקומת מרתף. ממש אין שם מקום לזוז, שלא נדבר על פינת איפור נורמאלית!
לפני הצילומים שאלתי את אווה מה הקונספט ומה אני צריכה לעשות, אז היא אמרה שהלוק יהיה טבעי, לא משהו רציני. מזל ששאלתי במקביל גם את מרקוס שבדרך אגב הזכיר את המילה ציפורניים.
אני כבר רגילה שכמאפרת אני צריכה לעשות גם שיער וגם לשים לק על הציפורניים, אבל ציפורניים מלאכותיות זה לא משהו שנמצא אצלי בתיק כדרך קבע! מזל שחשבתי שאולי אולי הוא מתכוון לזה ובמקרה היתה לי קופסאת ציפורניים מלאכותיות להשחיל לתיק איפור לפני שיצאתי מהבית, כי אחרי שהוא ראה את הציפורניים של הדוגמנית, הוא אכן ביקש ממני "להאריך אותן קצת". אני ממש גאה בעצמי שהן בסוף נראו טוב וטבעיות! פעם ראשונה שאני מדביקה ציפורניים לצילומי אופנה, שם הן צריכות להראות טבעיות ולא ציפורניים מטורפות למופעי ציורי גוף.. P.:
האיפור שהוגדר לי היה טבעי, אבל למסיבות והלכתי על הקטע הלבן ואיפרתי אותה בגווני לבן-כסוף.
עם השיער עשינו שתי אופציות- בהתחלה חלק יותר ומסודר ואחר כך יותר פרוע.
בסך הכל אלו היו צילומים קצרצרים, רק שני לוקים, כדי שיהיה לחבר'ה מה לבחור למודעה.
הצלם כאמור- טוב, הדוגמנית היתה מתוקה בטירוף ועם אווה תמיד כיף לעבוד, אבל הרגשתי ממש מנותקת בצילומים האלו.
אני רגילה שכולם תמיד מדברים סביבי בגרמנית ואני תמיד מרגישה מחוץ לשיחות שלהם, אבל בדרך כלל מדי פעם מישהו מנסה לדבר אתי קצת באנגלית.
ממש התאכזבתי שמארקוס לא עשה אפילו מאמץ קל שבקלים לדבר אתי בכלל או ליצור אתי איזשהו קשר. לא יודעת, אולי קשה לו לדבר אנגלית או משהו כזה, אבל באתי לצילומים האלו בשביל לעבוד איתו ובסופו של יום לא נראה לי שיהיה לעבודה איתו איזשהו המשך.
מה שכן, מהאיפור והשיער כולם כרגיל התלהבו והמפיקה כבר החליפה אתי מייל ופייסבוק כדי להשאר בקשר לעתיד.
ביום שבת היה לי קצת זמן לנוח, לקראת צילומים נוספים ביום ראשון, עם שטפן :.)

הנה קצת תמונות ממאחורי הקלעים, חלקן צולמו על ידי וחלקן על ידי אווה-

בתמונה למעלה:
צילום: Markus Thums
איפור / שיער: שלומית מיגאי
סטיילינג: Eva Poleschinski
דוגמנית: Bernadette ל Mother

יומן מסע 3, פרק 14

2010-07-11T23:27:00.000+02:00

26.04.10-27.04.10, יום 61-62, וינה, אוסטריה

ביום שני העברתי את השיעור הראשון בעברית ללאורה וחברתה מארג'ורי, במסעדת "טבע" הישראלית בנאשמארקט. אחרי איחור מאוד לא אופנתי (אך מאוד וינאי) מצדן, סוף סוף הן הגיעו והתחלנו בשיעור.
התחלתי איתן ממש מתחילת הספר שלהן בקורס והיה לנו כל-כך הרבה על מה לעבור, שקצת נסחפנו עם הזמנים ורק אחרי שעתיים התחלנו לעבוד על שיעורי הבית שהן קיבלו. בתום שעתיים וחצי, סיימנו מותשות את השיעור והראש שלהן כבר קדח מרוב החומר שהספקנו.
חזרתי גמורה הביתה ובעיקר נחתי לקראת מחר.
למחרת בבוקר יצאתי לחפש דברים אחרונים לצילומים לתערוכה- תוף מרים לתמונת הצועניה וחבל לתמונת השפחה השחורה. התחנה הראשונה היתה חנות צעצועים, שם אמנם לא מצאתי תוף, אך מצאתי חליל עץ יפה וחשבתי שהוא יכול להוות תחליף הולם. משם המשכתי לחנות חיות לחפש חבל. מצאתי צעצוע לאוגרים המורכב מחבל גס וקניתי שניים. התחנה האחרונה היתה הגלנטרייה, שם קניתי סרטים צבעוניים שאוכל לקשט איתם את החליל.
הגעתי הביתה והתחלתי לעבוד- הכתי בחליל על השיש, עד שהוא התחיל להשבר ואחר כך לכלכתי אותו בעזרת צבע גוף שחור מדולל בהרבה מים, כדי שיראה ישן, הרוס וחבוט. כשהוא התייבש, קשרתי בקצותיו את הסרטים הצבעוניים. את הצעצועים של האוגרים פירקתי ואת החבלים ליפפתי יחד ליצירת חבל אחד עבה.
זהו, הכל מוכן ואחר הצהריים נסענו לסטודיו של רוב לצלם!
התחלנו מהתמונה הקלה ביותר- הצועניה. לכלכתי לכרמן את הרגליים בעזרת צללית חומה מאוד כהה וענדתי לכפותיה המון שרשראות, צמידים ועגילים. לידה העמדתי על הרקע הלבן את החליל השבור, אחרי שדרכתי היטב על הסרטים הצבעוניים, שיראו חבוטים כמוהו.
כשהכל היה מדוייק במקומו, רוב עשה טסט לבדוק שיש לנו את התמונה ואחרי שהכל היה מושלם, טפטפתי לה דם לאורך פנים הרגל, אשר נזל על הצמידים.

התמונה השניה היתה קלוז אפ על הפנים עם בליל השפות. את השיער מתחתי לה במהודק אחורה, האיפור היה נקי-נקי וחיוור ואחרי שהעמדתי אותה על הסט, התחלתי לכתוב לה על העיניים והפה בעזרת צבע גוף שחור. כשהכל היה מוכן, טפטפתי לה דם מתוך הפה, שנזל על הסנטר.

התמונה השלישית היתה הטלאי הצהוב. דבר ראשון איפרתי לה את כל הטורסו במייק אפ חיוור, אח"כ שרטטתי בעזרת עפרון לבן את מיקום הפצע והטלאי. את הטלאי ציירתי בצורה תלת-מימדית, כאילו הוא יוצא מן הפצע ו"יישנתי" אותו עם נגיעות של צבע חום. את מסגרת הפצע בניתי בעזרת שעווה רכה, אותה כיסיתי במייק אפ ואת פנים הפצע צבעתי בשחור. אחרי שהכל היה ממוקם על הסט, מילאתי את כל שטח הפנים של הפצע בדם ונתתי לו לנזול מטה.

בתמונה האחרונה, צבעתי אותה בשחור, החל מהגב התחתון ועד לירכיים ובנוסף גם את הזרועות. אחר כך יצרתי נזילות של הצבע השחור על הרגליים שלה ובעזרת מייק אפ נוזלי, יצרתי נזילות של צבע העור שלה על הצבע השחור. את הידיים קשרתי לה בחבל ועל הסט מילאתי את החבל בדם שטפטף מטה.

התמונות יצאו מושלמות ממש!
רוב השאיר אותי לעבוד עליהן אצלו בסטודיו, עם המסך הענקי שלו, אבל ממש התקשיתי לעבוד פתאום על מחשב אחר ומסך אחר, אז העדפתי להמשיך כבר בבית בלפטופ הקטן אך המוכר שלי. רוב הקפיץ אותי לאלסרשטראסה ועוד הספקתי לתפוס את אחת השטראסנבאהן האחרונות.
חשבתי בהתחלה לשבת כל הלילה על הפוטושופ, כדי לגמור את זה עד הבוקר, אבל הייתי כל כך עייפה, שאחרי שעה החלטתי לוותר וללכת לישון, כי עדיף שאקום מוקדם כדי לעבוד עירנית כל היום, מאשר להתעקש לעבוד בלילה בלי לראות בעיניים...

צילום: Robert Lunak
רעיון / הפקה / איפור וציור גוף / סטיילינג: שלומית מיגאי
דוגמנית: Carmen la Muse

יומן מסע 3, פרק 13

2010-07-09T20:44:00.000+02:00

25.04.10, יום 60, וינה, אוסטריה

היום יש לי טסטשוטס עם צלם חדש (חדש בשבילי זאת אומרת), שטפן קול, אשר הוצעו לי על ידי אווה, המעצבת של ep_anui, שעובדת גם כסטייליסטית.
הקונספט- ביוטי גברי.
הדוגמנית- סופי המהממת, שזכתה מסתבר בתחרות הסופר מודל האוסטרית לפני שנתיים.
האימג'ים צריכים להיות מאוד נקיים ורק עם כמה נקודות של אבזור גברי.
מבחינת האיפור / שיער ניתנה לי יד חופשית להשתולל, אבל עדיין שמרתי על קו נקי מאוד.
התחלתי עם לוק טבעי כמעט לגמרי, ריסים מודבקים אך עדינים, עיניים שנראות כחפויות מאיפור, יחד עם עפרון לבן שמוסיף למראה הנקי ורק אודם כהה, בגוון חום-בורדו.
את השיער אספתי מתוח, כשאת החלק הקדמי עיצבתי כגל, מה שיצר קצת מראה של בלורית.

בלוק השני היא הצטלמה בפרופיל, אז אספתי לה את כל השיער מתוח הצידה, כדי שלא יראו את האיסוף, ושיחקתי עם תלתל השיער כגל על הצד. את האודם החלפתי לכחול, אך כל שאר האיפור נשאר כשהיה.

בלוק השלישי, את השפתיים החלפתי לגוון יחסית טבעי ובהיר ומתחתי קו אייליינר בתוך קפל העין היוצא הצדה ואותו יצרתי מערבוב של הפיגמנט דיפ בלו גרין של מאק עם המיקסינג מדיום שלהם. את השיער מתחתי בשתי קוקיות צמודות זו לזו על הקודקוד, אותן ניפחתי ויצרתי מעין הילה נפוחה מעל הראש המתוח.

בלוק האחרון השתמשתי בפלואידליין שחור על העפעפיים ויצרתי מעין קווקווים שיוצאים הצדה לכיוון הרקות. את השפתיים צבעתי בגוון אדום שקפקף. לשיער חיברתי שלוש מגבעות שחורות קטנטנות שאווה הביאה.

הכל יצא ממש מדוייק, גם הצילום הנקי על הרקע הלבן, הסטיילינג המינימליסטי והשילוב עם האיפור והשיער. הדוגמנית היתה פשוט מושלמת, פעם דמתה למילה יובוביץ', פעם לקלאודיה שיפר ופעם לניקול קידמן. היה ממש תענוג לעבוד איתה!
כמובן שגם השתעשענו על הסט וכולנו הצלמנו עם זכוכית מגדלת, שהיתה אופציה לפרופס לצילומים, על השפתיים.

כשנגמרו הצילומים, ישבנו אווה, שטפן ואני אצלו בגינה ודיברנו וגם אחרי שאווה הלכה, עוד נשארתי לשבת אתו ולדבר. הוא ממש בחור מתוק והוא ינסה לבדוק בשבילי על עבודה לבעל במסעדה בה זוגתו עובדת.
היה יום פשוט מקסים ותענוג גדול לעבוד עם צוות כזה כיפי ומוכשר!

את ההפקה ניתן לראות במגזין הגרמני FAEBRIC וגם בבלוג של Wiener Models.

צילום: Stefan Köll
סטיילינג: Eva Poleschinski
איפור / שיער: שלומית מיגאי
דוגמנית: Sophie Strubl ל Wiener Models

והנה עוד קצת תמונות מאחורי הקלעים:

בתמונה למעלה: דפי האוירה והסדקארד של סופי, ששטפן תלה בסטודיו לקראת הצילומים.

יומן מסע 3, פרק 12

2010-07-08T13:06:00.000+02:00

20.04.10-24.04.10, יום 55-59, וינה, אוסטריה

ביום שלישי בבוקר, בעודי מתארגנת לצילומי החוץ שסוף סוף יכלו להתקיים, קיבלתי שיחה מתלהבת מאוד מקימי. הם ממש שמחו לשמוע על הרעיון שלי ורצו לדעת טוב יותר במה מדובר ומה אנחנו צריכים מהם. זהו, עכשיו רק נותר לגלגל את העניינים הלאה!
נסעתי לצילומים יחד עם הבעל. הם התקיימו בפארק חמוד, בשמש הנעימה. דיגמנתי שעה תמורת שבעים יורו, בכיף :.)
אחרי שחזרנו הביתה ונחתי מעט (ואחרי שהבעל הכין לי קפה שחור כדי שאתעורר), נסעתי לליאת כדי לדבר על ההזמנה לאירוע. החלטנו לשנות את הקונספט וגם לתרגם הכל לגרמנית והיא ביקשה מנורברט שיתרגם עבורנו את הטקסט.
משם המשכתי לחנות של לאורה, לדבר אתה על שיעורי עברית שהיא מעוניינת שאעביר לה ולחברה שלה וסגרנו על שיעור ביום שני הקרוב.
משם המשכתי ללאש ופינקתי את השיער שלנו בשמפואים המדהימים שלהם. כשהמתנתי לאוטובוס חזרה הביתה, פגשתי את אדגר רטרו, אחד הדוגמנים שדגמן בסטייל בייבל והוא אשכרה זכר אותי ואת השם המסובך שלי! כזה חמוד :.)
כשהגעתי הביתה, עבדתי על ההזמנה החדשה לאופן האוס, הפעם עם תמונת ביוטי שלי ותמונת תכשיט של ליאת בנפרד ושלחתי אליה לאישור.

אנה מהתערוכה ענתה לי שהיא מאוד אוהבת את הרעיון שלי והיא תשמח לראות את זה גמור! אז ישר פניתי לרוב וסגרנו צילומים ליום שלישי הקרוב, יחד עם כרמן המדהימה שלי.
למחרת בבוקר (אחרי עוד טלפון כיפי של קימי מקוריאה), נסעתי לברנינגס לקנות דם ושעווה לצילומים ואחר כך המשכתי למריהילפרשטרסה, כדי לפגוש את מירה הדוגמנית, לה הכנתי קרם פנים עוד כשהייתי בישראל, אבל רק עכשיו היא חזרה ממילאנו ויכלה לפגוש אותי כדי לקנות אותו.
אחרי שליאת ממש ממש התלהבה מההזמנה, התחלנו להפיץ אותה במיילים.
למחרת, העברתי את כל היום על הפוטושופ וסוף סוף סיימתי לעבוד על הפקת התכשיטים שלנו ושלחתי לניקול לאישור. אני חושבת שיצא מהמם וללא ספק, גאוות הריטוש הגדולה שלי! :.))

בשישי בבוקר נסעתי שוב לעזרא ונפגשתי עם העו"סית. ישבנו על כל הכללים והתנאים לקבלת ויזת אמן. זה מאוד לא פשוט, אבל לא פשוט לא מפחיד אותי. כשאסע ארצה אנסה לארגן את כל האישורים הנדרשים וכשאחזור אגיש את הבקשה.
משם המשכתי לליאת, הבטחתי לצלם לה פקשוטים של התכשיטים שלה שהיא רוצה לשלוח לעיתונים. נורברט הזהיר אותה שזה מאוד קשה ובספק אם אני אצליח, אבל הוא מוזמן לאכול את הכובע שלו- יצאו לי צילומים מהממים וליאת ממש התלהבה! כמתנה על כל ההשקעה שלי לאחרונה, היא נתנה לי לבחור זוג עגילים ובחרתי לי עגילי זהב-טורקיז ארוכים יפיפיים.
חזרתי הביתה וישבתי עד הערב כדי לרטש לה את כל התמונות הנבחרות, כדי שהיא תוכל כבר למחרת לשלוח אותן לעיתונים.
את יום שבת, סוף סוף, העברתי במנוחה.

יומן מסע 3, פרק 11

2010-07-07T22:50:00.000+02:00

11.04.10-17.04.10, יום 46-52, וינה, אוסטריה

ביום שני נסעתי לעזרא והם קבעו לי פגישת יעוץ עם העובדת הסוציאלית שלהם לשבוע הבא.
אחר הצהריים רוניה חגגה יום הולדת במסעדה קולומביאנית. מכיוון שהבעל לא חש בטוב, הלכתי לבד. בדרך קפצתי לסופר כדי לקנות לה פרחים ושוקולדים ורצתי בגשם עד שהגעתי למקום. רוניה עדיין לא הגיעה והיו שם עוד שתי אורחות שכבר חיכו לה. לאט לאט הגיעו יותר ויותר אנשים, עד שלבסוף כלת השמחה הגיעה גם כן.
במקום עצמו היתה תערוכה של הציורים שלה, חלקם טובים יותר, חלקם פחות.
כל הזמן המשיכו להגיע עוד ועוד אנשים והוספנו עוד ועוד שולחנות. על האוכל היו אמונים האורחים (חבל רק שההזמנה היתה בגרמנית ולכן לא ידעתי ולא הבאתי כלום) ואפילו אני הצלחתי למצוא מה לאכול.
בהתחלה לא חשבתי שאשאר הרבה זמן, אבל אחר כך התיישבתי עם לאורה והתחלנו לדבר אל תוך הלילה. היא ממש חובבת יהודים והיא אפילו לומדת עברית!
נשארנו האחרונות במקום ובשעות הקטנות של הלילה עזרנו לרוניה לסדר ולקחת את כל החבילות והמתנות ונסענו ביחד במונית.
ביום שלישי הייתי אמורה לדגמן בצילומי חוץ, אך עקב המבול השוטף שירד בכל הימים האחרונים, החלטנו לדחות את הצילומים. מנהלת חנות הטבע חולה והעובדות לא יודעות מתי היא תגיע לחנות, אז את המאפינס ללא הביצים שהבעל עשה, זללנו בערב עם מאי, שויתרה על מסיבת היומולדת הגדולה שתכננה ובסוף באה לחגוג איתנו באופן אינטימי.
למחרת הבעל התלווה אליי לפגישה עם צלם שהוא גם מדריך יוגה ורצה שאדגמן לו לצילומי הפרסום לשיעורי היוגה שלו. הוא היה ממש נחמד והצעתי לו לקחת גם את כרמן לדגמן יחד אתי.
השבוע קבלתי מייל מאיוון מ"סלון ויינה", בו היא הציעה לי להשתתף בתערוכה שהם מארגנים במסגרת פסטיבל האמנות המפורסם בוינה- "סוהו אין אוטטקרינג". הפסטיבל כולו במסגרת גזענות הפעם. ממש התלהבתי מההצעה והתחלתי לחשוב מה אני יכולה לעשות בשילוב ציור גוף. עלו לי כבר שני רעיונות מושלמים, אבל החלטתי לעשות סדרה של ארבע תמונות ולכן היו חסרים לי עוד שני רעיונות כדי להשלים אותה.
ביום חמישי נסעתי לרוב ושאלתי אותו אם הוא מעוניין לעשות אתי את הפרוייקט הזה ביחד. הוא ממש התלהב ושמח על ההצעה. הוא אהב את הרעיונות שלי וזרק לי כיוונים נוספים שיעזרו לי לחשוב על שתי התמונות החסרות.
ביום שישי ביליתי את כל היום על הפוטושופ ובשבת לקחתי את הבעל לנאשמרקט, לראות את השוק ההומה של שבת. אחרי שטיילנו לכל אורך שוק העתיקות והאוכל, המשכנו עוד קצת הלאה, לפארק נחמד הקרוב לקארלזפלאטץ וישבנו והשתזפנו לנו בשמש שסוף סוף יצאה קצת להגיד שלום, אחרי שבוע שלם של גשם, ליד בריכת ברווזים גדולה לרגלי קתדרלה.

18.04.10-19.04.10, יום 53-54, וינה, אוסטריה

ביום ראשון עלה לי רעיון לגבי הפסטיבל בקוריאה השנה- הם רוצים שאעזור להם להביא אמנים מתחרים מחו"ל וחשבתי שאולי אפשר לארגן בישראל תחרות ציורי גוף שהפרס בה יהיה טיסה לקוריאה. ישר פניתי להרמוני בעניין, שכן היא גם ככה מארגנת את התחרויות בישראל ואולי היא תרצה לגלגל את זה הלאה.
עלה לי גם הרעיון הסופי לתערוכה סוף סוף ושלחתי את ההצעה לרוב, לשמוע את דעתו.
בנוסף, עצבתי הזמנה לאופן האוס אצל ליאת, עם תמונה של הבעל.
ביום שני בבוקר נסעתי לעזרא, לפגישה עם העו"סית. יצאתי מהפגישה הזאת ממש בדכאון- לפתוח פה עסק עצמאי לא בא בחשבון, גם ללמוד כאן אני לא יכולה בשום אופן בלי בגרות מלאה ובנוסף לכל, היא ספרה לי שהחל מינואר נכנס חוק חדש לאיחוד האירופי, לפיו כל תייר הנמצא באיחוד למשך 90 יום, חייב לצאת ממנו ל 90 יום נוספים. רק בין וינה לישראל ישנו הסכם לפיו לא חייבים לחכות את הזמן הזה, לפחות כרגע. זאת אומרת, שאני לא יכולה לנסוע למדינות אחרות באיחוד ויתכן ומתישהו גם תהיה לי בעיה עם וינה. גם אם אגיש איזו בקשה לויזה, אצטרך למלא אחר החוק הזה ולצאת לשלושה חודשים מהמדינה.
האופציה היחידה שאולי תוכל לעזור לי היא ויזת אמן. בשביל זה אני צריכה להוכיח שאני עוסקת באמנות ולא בעבודה מסחרית ושאני מרוויחה מאמנות מעל ל 2000 יורו בחודש.
בקיצור- סרט לא קטן...
חזרתי כל כך מדוכאת מהפגישה הזאת!
היא קבעה לי פגישה נוספת ליום שישי, לאחר שתיוועץ בעניין עם עורך הדין שלהם.
דברתי עם אבא והתחננתי בפניו שיבדוק את האופציה של האזרחות הפולנית, שאולי אנחנו זכאים אליה, ושעד עכשיו הוא סירב בכל תוקף לבדוק. לשמחתי הרבה, הפעם הוא סוף סוף התרצה והתחלנו לבדוק את העניין.
אחרי שרוב אישר את הרעיונות שלי לתערוכה, שלחתי אותם לאנה המארגנת ואחרי שהרמוני התלהבה מרעיון התחרות, כתבתי על כך לקוריאנים.

יומן מסע 3, פרק 10

2010-06-29T21:57:00.000+02:00

28.03.10-03.04.10, יום 32-38, וינה, אוסטריה

בבוקר יום ראשון הייתי צריכה לקרצף מחדש את כל הבית, אחרי המסיבונת שלנו.
בלה הודיעה לי על שתי מסעדות בהן היא ראתה שלט "דרוש טבח", אז התארגנו ונסענו לשם, כדי לנסות בהן את מזלנו. בראשונה ישר אמרו שבלי אישורי עבודה- אז לא ובשניה הזהירו אותנו שרק לא מזמן עשו פשיטה גדולה ותפסו 100 טבחים לא חוקיים, אז לא כדאי לנו להסתבך. הבטלה הזו של הבעל, שלא מסוגל לעבוד פה, גוררת אותנו לדכאון מאוד לא חיובי.
בערב יצאתי לטייל ולנקות קצת את הראש. עלה לי רעיון ללכת לחנות הטבע שליד הבית ולהציע להם את העוגות הבריאות של הבעל. למחרת הלכנו לשם ודיברנו עם הבחורה האחראית. היא אמרה שעוגות כאלה בהחלט יכולות לעניין אותה ושנביא לה לטעום, יחד עם רשימת המרכיבים. סיפרתי לה באופן כללי על המרכיבים והיא אמרה שאם נחליף את הסוכר החום בתחליף סוכר בריא, כמו אגבה למשל, זה יהיה עדיף. אז הנה, אולי אופציה חדשה נפתחה עבורנו?
את ליל הסדר העברנו בסקייפ עם ההורים. גם אצלם השנה הסדר היה קטן, כי סבא וסבתא שלי לא חשים בטוב ולכן לא יכלו להשתתף. הרמנו כוסית דרך המחשב ונדהמתי עד כמה הפעם אני בכלל לא מרגישה אפילו טיפה של אוירת חג..
בערב דיברתי עם אנה בסקייפ והיא סיפרה לי שהודיעו להם היום על כך שאנט בהריון, ככה שבעוד כמה חודשים היא תצא לחופשת לידה. בסופו של דבר קרה מה שחשבתי שיקרה ואני נופלת בין הכסאות.
למחליפה שלה היא הרי כבר בטח לא תגיד עליי כלום...
למחרת קנינו אגבה, כדי לנסות לעשות כמה קאפקייקס בלי סוכר. האגבה, מסתבר, ממש לא מתוקה בבישול ולמרות שהבעל השתמש בכשליש בקבוק, הקאפקייקס בכלל לא יצאו מתוקות.
צריך לחשוב על רעיון אחר...
בעוד הבעל עשה נסיונות במטבח, אני העברתי את זמני השבוע בקצת יצירה ועשיתי לי צמיד חדש ומתוק וגם ציירתי על גרביונים, ציורים באווירת המטבח ששררה עלינו- קאפקייקס, חתיכות עוגה ותותים ותפרתי עליהם תליונים קטנטנים בצורה של כפות ומזלגות.
במהלך השבוע הלכנו לראות את "אליס" של טים ברטון. נו, מה אגיד... בדקות הראשונות התלת מימד מגניב, אחר כך הוא סתם עושה כאב ראש. הסרט עצמו- נטול עלילה לחלוטין. זה לא היה אמור להיות המשך של הסיפור המקורי? כי לי זה נראה כאילו פשוט לקחו את הסיפור המקורי, חבטו בו עד שיצאו ממנו כל הדיאלוגים וכל הדברים המעניינים באמת והוסיפו לו נערה כעורה במקום הילדה החמודה. ציפיתי לכל כך הרבה מהסרט הזה! היה לו פוטנציאל ענקי ממש! אז למה בסוף יצא הדבר הרדוד והמטופש הזה??

היצירות שלי מהשבוע

04.04.10-10.04.10, יום 39-45, וינה, אוסטריה

ביום ראשון אני ניקיתי את הבית, בעוד הבעל ערך נסיונות קאפקייקס נוספים, הפעם עם סטיוויה במקום הסוכר. תכננו לתת אותן למאי ליומולדת, אבל הסטיוויה התבררה כתחליף לא מוצלח במיוחד ומלבד לצבוע את הקאפקייקס בגוון ירקרק ולא סקסי בעליל, היא גם השאירה טעם לוואי מזעזע. לכן ויתרנו על הרעיון ונאלץ למצוא תחליף טוב יותר.
בערב יצאנו לחגוג עם מאי את יומהולדתה, יחד עם חברה נוספת שלה, במועדון הקוטור המעוצב. הם ערכו שם מבצע בו מי שחוגג יומולדת בשלושת החודשים הקרובים (שזה כולל גם אותי, בנוסף למאי), זוכה בכניסה ביורו 1, עבורו ועבור עשרה חברים + שתיה מתנה. חשבנו שיתנו לנו כוס של משהו לכל אחת, אבל הם היו ממש לארג'ים ונתנו לנו שני בקבוקי שמפניה שלמים וארבע כוסות!
העיצוב במקום הענקי ממש יפיפה, אבל הוא בסופו של דבר מועדון ערסים רגיל- מוסיקה לא להיט בכלל ו"חשפניות" שרוקדות עם עמודים. בכל זאת, בגלל החברה הטובה והאלכוהול, היה כיף ורקדנו הרבה ומתישהו כבר באמצע הלילה, חזרנו הביתה באוטובוס הלילי.
במהלך השבוע ניסינו שילוב חדש של הקאפקייקס- סטיוויה עם אגבה ביחד. האמת- יצא טוב! לא טעים כמו סוכר חום, אבל טעים בכל זאת. עטפנו אותן יפה על מגש עץ והוספנו רשימת מרכיבים מפורטת וירדנו לחנות. חבל רק שבאותו היום המנהלת לא היתה שם, אבל שמרנו לה אותן למחרת.
למחרת היא אמרה רק שהביצים האורגניות הן הבעיה- היא לא אוכלת ביצים בכלל ולכן גם לא תוכל לטעום את הקאפקייקס, אבל היא סיפרה לנו שישנו תחליף לביצים שמגיע בצורת אבקה. הוא כרגע חסר להם, אבל הוא אמור להגיע בתחילת השבוע.
ביום שישי ביקרתי את ליאת, החלפנו בינינו ספרים בעברית ודיברנו על הבית הפתוח שאנחנו רוצות לארגן אצלה בסטודיו. בנוסף, היא המליצה לי לפנות לארגון שנקרא "עזרא", אשר עוזר כאן לישראלים ואולי הם יוכלו לעזור לי בכל נושא אישורי העבודה או פתיחת עסק.
היא ביקשה ממני להדליק הערב נרות לשבת ולבקש עליהם משאלה ובפעם הראשונה בחיי, זה גם מה שעשיתי.
אחר כך המשכתי למריהילפרשטרסה, כדי לקנות למאי מתנה בSewa. אחרי שיטוטים בכל החנות, החלטתי לשים לה כל מני פיצ'יפקס בתוך קופסת שושנים- שני נרות בצורת ורדים ורודים, אשר מריחים ממש כמו ורדים אמיתיים, כל מני אבנים אנרגטיות ולוכד חלומות. גם עבורנו לקחתי לוכד חלומות אחד, כדי לתלות על החלון שמעל המיטה ודווקא הלילה הזה היו לי סיוטים ולא הצלחתי לישון... אולי הוא מקולקל?

מועדון הקוטור המעוצב והערסי

יומן מסע 3, פרק 9

2010-06-22T23:29:00.000+02:00

21-27.03.09, יום 25-31, וינה, אוסטריה

ביום ראשון החלטנו לטייל קצת באזור. גילינו פארק יפיפה וגדול ומרכז ספורט עצום, עם מגרשים שונים לכל ענף ספורט. פנינו לכיוון היערות שנראו קרובים כל כך, כדי מרחק נגיעה, אך בעצם היו רחוקים מאוד וכמה שלא הלכנו, הבתים לא נגמרו והיער לא התחיל. עברנו ליד בית קברות ענקי, ממש ללא סוף ונראה כמו בסרטים, עם כל המצבות הנוצריות המפוזרות והכנסיות הקטנות בין החלקות. ישנה שם תעשיה שלמה סביב- החל מחנויות של פרחים עוצרי נשימה ביופיים ומגוונם ועד למכונות אוטומטיות לנרות זכרון וגפרורים.
כשהתייאשנו מלנסות להגיע ליער, פנינו חזרה בדרך אחרת ועברנו ליד חנות חיות, בה ככל הנראה הבעלים סובל מאותה מחלה כמוני- מחלת הצבים! מדפים על גבי מדפים בחלון הראווה כוסו בפסלוני צבים קטנטנים, משלל חמרים, בשלל צבעים, צורות, תנוחות ולכל מני מטרות שונות. אם חשבתי שהאוסף שלי בבית בישראל גדול- הוא עבר אותי בעשרות מונים!

את שאר השבוע העברנו בבית כהרגלנו, בין ביקורים באינטרנט קפה וקצת קניות.
ביום שלישי הבעל הפתיע אותי בעוגה הטעימה שלו. הוא אפה לי את עוגת הבריאות שאני כל כך אוהבת, שיצאה אפילו מוצלחת מתמיד ואכלתי אותה ככה חמה מהתנור. הטעם היה כל כך מדהים, שהוא מילא לי כל איבר ואיבר בגוף בחמימות מתוקה. חייבים, פשוט חייבים לעשות משהו עם הכשרון הזה!
ביום רביעי ביקרתי את כריסטופר בפעם האחרונה לפני נסיעתו לברצלונה. הוא נתן לי את הדיסק עם התמונות מהפקת השיער והלכתי לדרכי. מקווה שעכשיו כשהוא עוזב, אני אמצא צלמים אחרים לעבוד איתם...
הבעל ניסה את מזלו בעוד מסעדה רוסית, עליה שמע מרוב. האישה הזקנה, בעלת המסעדה, מאוד נחמדה ושמחה שיש לה עם מי לדבר, אך כמעט שאין לה עבודה, בטח שלא מספיק כדי להעסיק עוד טבח יחד איתה... עוד אכזבה...
ביום חמישי סוף סוף התקינו לנו אינטרנט! איזו שמחה!! את כל היום העברתי בגלישה...
הסטייל בייבל סוף סוף עלה לאוויר, יחד עם המון טעויות בקרדיטים... ניצלתי את ההזדמנות כדי לכתוב לאנט מייל נוסף. שאלתי אם היא קיבלה את המיילים הקודמים שלי וכתבתי גם שאני שמחה מאוד לראות את הסטייל בייבל והאם היא יודעת על טעויות הקרדיטים שנעשו בו.
למחרת, אחרי ששוב לא קיבלתי ממנה כל מענה, התקשרתי אליה. היא אמרה שהיא קיבלה את כל המיילים שלי, אבל היא מאוד עסוקה ולכן לא ענתה והיא תחזור אליי כשיהיה לה זמן.
שייסה!
גם כן.... מושכת אותי כבר חודש בלי לתת לי תשובה!

ביום שבת ערכנו את חנוכת הבית שלנו! בבוקר הלכתי לקניות בנאשמרקט, אחר כך קרצפתי את הדירה והבעל אפה עוד עוגה מדהימה, הכנו את הסלון יפה, העמדנו את הורדים שהבעל הביא לי יום קודם במרכז השולחן, היין שקבלתי במתנה מהחווה בבורגנלנד, בירות, חומוס רגיל וחומוס ווסאבי בשביל בלה, לחמניות ובגט חתוכים מקמח מלא, ירקות חתוכים, פירות יבשים ואגוזים, ארוחה קלילה, טעימה וכיפית.

הכנתי פסקול מגוון ונעים שיתנגן בלופ ברקע וחיכינו לאורחים שלנו שיגיעו.
כהרגלם של האוסטרים- בשעה איחור הגיעה בלה וולן, האורחת הראשונה.
אחריה הגיעו- רייצ'ל, בלה (מהמועדון), אתי, חברה של רייצ'ל ועוד בחור מהקהילה.
בלה וולן הביאה וודקה (שנשארה במקפיא בשביל הבעל) ורייצ'ל והבחור הביאו בקבוקי יין.
היה ממש כיף לשבת ולדבר עם כולם! כולם התלהבו מהבית היפה שלנו וטרפנו את האוכל בכלל בלי להרגיש. אחר כך הוצאנו את העוגה וכולם נהנו.
רבע שעה אחרי שכולם התקפלו, הגיעו רונייה וחברתה לאורה, יחד עם בירות ויין. ישבנו ודיברנו ממש אל תוך הלילה. הן ניסו לתת לי כמה טיפים לגבי מקומות בקהילה שאני יכולה לבדוק בהם עזרה לגבי האישורים ורוניה אמרה שהיא תבדוק עם ידיד עורך דין שלה, שמתעסק בדברים האלו. מתישהו באמצע הלילה הן כבר התנצלו על שנשארו עד כל כך מאוחר והלכו.
היה לי ממש כיף לשבת ככה עם רוניה, היא ממש מתוקה ולא כזו מוזרה כמו שחשבתי.

בתמונה למעלה: העבודה שלי על השער של הסטייל בייבל :.)

האתר המחודש שלי!

2010-06-16T15:55:00.000+02:00

סוף סוף, אחרי עבודה מרובה, האתר המשודרג שלי עלה לאויר, עם כל העבודות האחרונות מוינה וישראל!
אתם מוזמנים להכנס-
http://shlomit.weebly.com

יומן מסע 3, פרק 8

2010-06-12T02:41:00.000+02:00

16.03.10, יום 20, וינה, אוסטריה

היום יש לי את הצילומים האחרונים עם כריסטופר, לפני שהוא עוזב את אוסטריה ועובר להתגורר ולעבוד בברצלונה. הצילומים הם עבור רשת המספרות הגדולה Sturmayr, לה סניפים בכל רחבי אוסטריה והם מתקיימים במסעדה מרוקאית ענקית ומגניבה שיש בה גם חמאם.
המקום מעוצב יפיפה (חוץ מהראשים של החיות המתות שתלויים על הקיר בכניסה), עם קירות בצבעוניות עזה, המון כריות צבעוניות ובקיצור- מעוצב ממש כמו הרמון.
הגעתי מוקדם, אבל כמובן שנינה כבר היתה שם וסידרה את הבגדים יחד עם אסאל שבאה לעזור לה וכריסטופר כבר התחיל להעמיד את הציוד על הסט יחד עם האסיסטנט שלו.
אני מיד התמקמתי, סידרתי וניקיתי את כל הציוד שלי וחיכיתי שנתחיל.
מעצבי השיער הגיעו והתחילו לעבוד על הדוגמניות (כולן, אגב, מיובאות שהטיסו במיוחד לצילומים..) והסבירו לי מה הם רוצים באיפור (שונה לחלוטין ממה שכריסטופר חשב עליו, אבל לאורך כל היום הזה הבנו עד כמה הדעה שלהם שונה משלנו.... מה לעשות, הלקוח תמיד צודק...). הוחלט על צבעוניות עזה ואיפרתי כל אחת מהן בצבעוניות אחרת, עם נגיעות של צבע שישלימו אחת את השניה.
עבדתי עם המון גוונים על כל עין, כאשר העקרון היה טשטוש ומיזוג מושלם ביניהם. אחת אופרה על הגוונים הקורליים, שניה על ירוקים ושלישית על טורקיזים. גם הלק בידיים וברגליים תאם לצלליות ולשם כך ערבבתי את הצלליות בהן השתמשתי עם הלק.
כולם ממש התלהבו מהאיפור ולא הפסיקו להחמיא לי עליו!
הדוגמנית האהובה עליי מהיום, מיה, אוסטרית במקור שחיה ועובדת בפאריס (ונראית כמו אגינס דין!), גם ממש התלהבה ממני ואמרה שאם היא תהיה באוסטריה ותזדקק לאיפור לצילומים שלה, היא תקרא לי.
זה היה יום די ארוך, כי שינו מדי פעם את השיער והבגדים וגם את הסט.
נינה נאלצה לצאת באמצע היום ואסאל נשארה לבד להתמודד עם השגעונות של מעצבי השיער (שרצו הכל כל כך נקי ופשוט, אפילו בלי נעליים!), אז ניסיתי לעזור לה כמיטב יכולתי.
סוף סוף סיימנו, חנוקים מחום מהחמאם והגעתי הביתה בסביבות 17:00.
מאי התקשרה לומר לי שגם היא הגיעה הביתה ונסענו אליה כדי להתקלח, לבשל ארוחת ערב ולגלוש קצת באינטרנט. איזה מזל שיש לנו אותה!

צילום: Christofer Klettermayer, סטיילינג: Nina Kepplinger ל Perfect Props, ע. סטיילינג: Asal Saedi, שיער: Sturmayr, איפור: שלומית מיגאי, דוגמניות: Mia @ Body and Soul, Natalia @ Stella Models, Anja @ Visage Models

17-20.03.10, יום 21-24, וינה, אוסטריה

ביום רביעי בבוקר נסענו לאזור השני, כדי לעבור בין המסעדות הישראליות ולחפש עבודה לבעל. אחר כך קנינו לנו גלידה בשוודנפלאטץ (רגילה בשבילו, סויה בשבילי :.) והלכנו לטייל.
חשבתי שאני יודעת איך מגיעים משם לשטאדטפארק ורציתי לקחת לשם את הבעל, אז בינתיים הלכנו בכיוון על גדות הדנובה. אחרי שהלכנו די הרבה זמן ולא הגענו, הבנתי שכנראה טעיתי בדרך וניסינו למקם את עצמינו ולמצוא את הדרך הביתה. בעזרת מפה שהיתה תלויה על תחנת האוטובוס הקרובה, הבנתי שאני, אחרי ככלות הכל, לא ממש מכירה את האזור ואנחנו בכלל לא בכיוון, אבל המשכנו משם לאיזה פארק יפה ולאחריו איתרנו את השטראסנבאהן שתקח אותנו לשוטנטור ומשם הביתה. סך הכל טיילנו במשך שלוש שעות ולמרות שלא הגענו ליעד, נהנינו מאוד מהדרך היפה. סוף סוף מזג האויר נהיה נעים וכיף לטייל בחוץ!
בערב שוב הלכנו להתקלח ולבשל אצל מאי. לפחות ככה אנחנו דואגים להאכיל אותה!
ביום רביעי לקראת ערב נסענו לפגוש את רוב וניקול בנאשמרקט ואכלנו איתם במקום יפני נחמד שניקול המליצה עליו. עלו הרבה רעיונות לשת"פים שאני מקווה מאוד שיצאו אל הפועל! וגם רוב העביר לי את התשלום על הצילומים שעשינו ל AKG, שזה בכלל נחמד :.)
למחרת בבוקר סוף סוף באו להתקין לנו את הגז והחשמל!
ויהי אור!
עכשיו אני רואה אפילו טוב יותר עד כמה הדירה יפיפיה :.))
אבל, כבר בערב היום שאחרי, באמצע המקלחת שלי, כשאני עוד עם הסבון עליי, התקלקל הגז! אז בשבת על הבוקר הזמנתי טכנאי SOS, במחיר שבת מופקע, העיקר שהגיע ותיקן כעבור שעות ספורות ועכשיו הגז שוב עובד ויש מים חמים :.)

יומן מסע 3, פרק 7

2010-06-03T10:53:00.000+02:00

13.03.10, יום 17, וינה, אוסטריה

קמנו מוקדם בבוקר, ארגנתי עוד מזוודה עם דברים לקחת לדירה והבעל ואני יצאנו יחד- הוא לדירה ואני לחנות של דיזל, שם אני עובדת היום.
התכנית- תצוגת גרילה בחנות וברחוב לקידום הקמפיין החדש של דיזל "Sex Sells".
ארבע דוגמניות וארבעה דוגמנים, ואני עושה לכולם איפור + שיער! ויש לי פחות משעתיים!!
המראה- כמו המראה של הקמפיין- סקסי, רטוב, נקי אבל קצת גראנג'י.
התחלתי עם הבנות, שכמובן דרשו קצת יותר עבודה. כמתנה לעצמי על העבודה הזאת (שהשגתי תודות להמלצתו של כריסטופר, אגב), קניתי לי מבעוד מועד פן (כן כן, עד עכשיו הסתדרתי בלי... P.: ) והוא עזר לי כאן המון!
איפרתי רק עם הצלליות הנוזליות של רבלון, קצת D24 על עצם הגבה ועישון כהה בתיחום התחתון. עם ברונזר מבריק במיוחד של רוית אסף הברקתי ושיזפתי להן את הפנים, הנחתי סומק חי ומבריק וגלוס טבעי.
גם את הגברים הברקתי עם הברונזר ולבסוף מרחתי על כולם קרם גוף שימרי + המון המון שמן תינוקות ולבנות שימנתי מעט גם את השיער, שיראה רטוב ודביק.
עם השיער של הגברים היה לי ממש קל- שניים קירחים ודוגמן שלישי הגיע עם תסרוקת עשויה למופת, ככה שזה ממש עזר לי מבחינת קיצוץ זמנים!
בלחץ רב סיימנו בזמן וכמובן שעוד כרבע שעה רק חיכינו לאות להתחיל.
הדי.ג'יי. בחנות שם מוסיקת מסיבה ועם האות של השיר הנכון, הדוגמניות יצאו ולאחריהן הדוגמנים.
בהתחלה הם היו בנפרד, הלכו, קצת רקדו, אחר כך התחלקו לזוגות ורקדו ביחד ולבסוף הם התחילו להתמרח אחד על השני ועל הדלפקים בחנות, כאילו באמת עוד שניה הם מורידים את הג'ינסים ועושים מה שעושים...
בסופו של דבר, הם התקבצו יחד והתמרחו כולם עם כולם.
מיותר לציין שכל העוברים ברחוב וכל הנוכחים בחנות היו פשוט בהלם מוחלט!
אני, כמובן, לא הפסקתי לצלם מכל הכיוונים ותוך כדי חיפשתי את הבעל שהיה אמור להגיע לכאן כדי לראות את התצוגה.
אחרי התצוגה, הדוגמנים חילקו לכל הנוכחים אלכוהול וקטלוגים ואני עליתי למעלה לארוז את הדברים. כשכל הבלגאן למטה נגמר, הרמנו כל הצוות כוסית שמפניה ואחרי שדיברתי על ענייני תשלום עם המפיקה, פניתי ללכת.
הבעל לא הגיע ואני התלבטתי לאיזו דירה ללכת, שכן שני המפתחות אצלו ולא הייתי בטוחה באיזו מהן הוא נמצא! בסוף ניחשתי שהוא בדירה שבה אנחנו עדיין מתגוררים וצדקתי, למזלי.
מסתבר שהוא לא הצליח למצוא את החנות ואיכשהו הוא לא ראה את כל הבלגאן שהיה, אז הוא פשוט הלך הביתה והפסיד הכל...

סרטון מתוך התצוגה.
אם אתם רוצים לראות את כל התמונות שצילמתי בנוסף, הן נמצאות בפייסבוק שלי, באלבום life in vienna 4. לא חברים שלי בפייסבוק? זה הזמן לבקש חברות ולא לשכוח להגיד לי שאתם מקוראי הבלוג כדי שאאשר!

בתמונה למעלה: מתוך הקמפיין העולמי של דיזל. לקמפיין המלא.

14-15.03.10, יום 18-19, וינה, אוסטריה

ביום ראשון עשינו את כל הנאגלות האחרונות לדירה והשארנו רק את כל מה שאנחנו צריכים ללילה האחרון.
בבוקר יום שני ארזנו את כל מה שנשאר והעברנו סופית את הדירה.
היה לנו עוד זמן עד לפגישה בבנק בצהריים, אז נסענו לראות את התערוכה על סיטינג בול, שבדיוק נסגרת היום.
תערוכה ענקית, פשוט עצומה בגודלה וכל כך מרתקת! לא הפסקתי לצלם וצילמתי גם המון דיטיילים שיעזרו לנו להפקת התכשיטים שעשינו עם ניקול. לצערי אבל, כבר לא הספקתי להתעמק בכל הקטע האחרון של התערוכה, מכיוון שכבר היינו צריכים למהר לבנק.

המוזיאון עצמו

תמונות מתוך התערוכה על מורשתו של סיטינג בול ושבט הלקוטה

נפגשנו עם הבנקאית הנחמדה ולשמחתינו הרבה, אחרי דיבורים ושכנועים, הצלחנו לפתוח חשבון בנק!!!
איזו הרגשה טובה!!
עכשיו אפשר לסגור את כל העניין עם האינטרנט ולהזמין את הטכנאי שיבוא להתקין! חזרנו לדירה של רוניה, התקלחנו, הכנו לנו ארוחת צהריים ואחר כך פשוט חיכינו לה, עד שלבסוף היא הגיעה בערב לקחת את המפתח.
זהו! עברנו דירה! לדירה משלנו, שרשומה על שמנו, עם חשבון בנק משלנו! אנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו מתמקמים פה סוף סוף :.)

והזוכה היא / הוא................

2010-05-27T18:24:00.000+02:00

Dana Shafir!!!!!!!!
דנה יקירה, את זכית בגודי באג מקליירס' ומייל נשלח אלייך אל תיבת הדואר ברגעים אלו ממש.
יש לך עד יום ראשון בערב להשיב על המייל שלי, אחרת הפרס יעבור לזוכה אחרת.
והנה הפרס אותו תקבלי-

תיק איפור ורדרד עם תמונת חתלתול ישן.
ערכת ריסים בודדים בשלושה גדלים: SML.
2 גלוסים- אחד קורלי והשני דובדבני עם נצנצים עדינים.
2 לקים- אחד כחול עם ברק ירקרק והשני ורוד מסטיק.

תתחדשי!!!
:.)))

מתנות!!! מתנות!!!

2010-05-20T01:30:00.000+02:00

הדודה מחוץ לארץ באה לביקור ומביאה מתנות!

אז כן, בעוד פחות מיממה אני נוחתת לביקור בארץ הקודש החמימה והאהובה ובורחת מהמבול השוטף של וינה, לפחות לחודש הקרוב והפעם גם דאגתי לפנק אתכם ויחד אתי אני מביאה גודי בג איפורי מClaire's, מתנה לאחד הקוראים!

אז מה צריך לעשות כדי לקבל אותו?
פשוט מאוד, תרשמו כמנויים לבלוג (האופציה נמצאת בבר הימני) ותשאירו לי פה תגובה עם המייל שלכם.
בעוד כשבוע (תלוי בלו"ז הצפוף שלי), אני אעשה הגרלה ואחד מכם יזכה בהפתעה שווה!

שיהיה בהצלחה לכולם!!

יומן מסע 3, פרק 6

2010-05-16T09:19:00.000+02:00

08-09.03.10, יום 12-13, וינה, אוסטריה

אחרי לילה ללא שינה, קמתי בצהריים ולאכזבתי גיליתי שלא קבלתי שום תגובה מאנט.
גם בהמשך היום לא קיבלתי דבר.
על הבוקר התייצבנו בבנק והוצאנו את כל הסכום הענקי שעוד נשאר לנו להוציא (ומזל שאמא הצליחה להגדיל לי את מסגרת האשראי כל כך) ונסענו לחברה שבבעלותה הדירה (היא שייכת לחברה ולא לאדם פרטי, מה שכמובן הרבה יותר נוח מבחינתנו) ויחד עם הבעלים והמתווכים, חתמנו על החוזה (כולו בגרמנית, אבל לפחות תרגמו לנו סימולטנית).
שילמנו את כל הכסף לבעלי הדירה ולמתווכים ונתנו לנו טפסים מלאים עבור הרישום במלדצטל- כך נהיה רשמית בעלי כתובת בוינה.
אחרי שסיימנו עם כל הטופסולוגיה, נסענו לדירה, שם פגשנו במתווכים שנתנו לנו את המפתחות ונתנו לנו את הטלפון של חברת האנרגיה, כדי שנוכל להזמין אותם להפעיל את החשמל והגז שכרגע מנותקים.
זהו! הדירה המהממת הזאת היא שלנו!!!
התקשרנו לחברת האנרגיה, אך התור המוקדם ביותר שיכלו לתת לנו זה לעוד שבוע. זאת-אומרת, שנהיה תכלס' בדירה שלושה ימים בלי חשמל וגז!
טוב, שרדתי כבר מצבים גרועים מזה פה בוינה, אני אשרוד גם שלושה ימים כאלו.
בבוקר התקלקל האינטרנט וכשחזרנו גילינו שהוא עדיין לא עובד ולא הצלחנו לסדר אותו, אז נאלצנו ללכת לאינטרנט קפה בערב.
עדיין לא קיבלתי שום תשובה מאנט.

10-12.03.09, יום 14-16, וינה, אוסטריה

מזל שמאי גרה באזור שלנו, כי היא יכלה לתת לנו הוראות מדויקות איך להגיע למלדצטל האזורי.
אמנם זה מבוך לא קטן שם בתוך הבניין, אך כשלבסוף מצאנו את החדר הנכון, נכנסנו מיד וצ'יק צ'ק רשמו אותנו. איזה כיף! אנחנו גרים בוינה באופן רשמי!!
אחר כך המשכנו לדירה עם קצת דברים שכבר ארזנו והתחלנו לנקות. ניקינו את כל הסלון ואחר כך קבענו להפגש עם מאי. בדרך עצרנו בסופר וקנינו פסטה ורסק עגבניות ובישלנו ארוחת ערב לשלושתינו.
מאי הציעה שבשלושת הימים שנהיה בהם בדירה בלי חשמל וגז, נוכל לבוא להתקלח ולבשל אצלה. איזה כיף שהיא גרה כל כך קרוב!
כשחזרנו בערב הביתה, הצלחתי למצוא רשת אלחוטית פתוחה ליד החלון. אז אמנם אני צריכה לשבת בפינה מכופפת מעל אדן החלון, אבל הי- לפחות יש לי אינטרנט חינם!
למחרת ניסינו להזמין טכנאי לאינטרנט, הם אמרו שהטכנאי יצור אתי קשר, כנראה בשבוע הבא. האוסטרים האלה ממש חיים בזמנים משלהם...
לקחנו איתנו עוד כמה דברים לדירה וניקינו את המטבח וחדר האמבטיה, עד שכבר נהיה חשוך מדי כדי לראות משהו, גם עם הנרות שהדלקנו.
מאחר ועדיין לא קיבלתי תשובה מאנט, שלחתי לה מייל נוסף ובו שאלתי האם היא קבלה את המייל הקודם שלי? ושאני מחכה לתשובתה.
היום המשכנו להעביר דברים נוספים לדירה בכמה נאגלות קטנות.
התקשרתי לברר לגבי התקנת אינטרנט בדירה החדשה, אך אמרו לי שאני חייבת חשבון בנק אוסטרי בשביל זה. טוב שיש לנו מלדצטל, עכשיו אפשר ללכת לפתוח חשבון בנק!
קודם כל, הלכנו לסניף הראשי להוציא סכום נכבד של כסף, כדי שיהיה לנו מה לשים בחשבון. אחר כך נסענו לסניף של אוסטריאן בנק ליד הבית וביקשנו לפתוח שם חשבון. התישבנו עם אחד הבנקאים, אך הוא אמר לנו שאם אין לנו משכורת אוסטרית שנכנסת באופן קבוע, הוא לא יכול לפתוח לנו חשבון ושאוסטריאן מיועד רק לתושבים עובדים. הוא המליץ לנו לנסות בבנק ארסטה, שנמצא ממש ליד וכך עשינו ונקבעה לנו פגישה עם הבנקאית ליום שני.
אגב, מטכנאי האינטרנט עדיין לא שמענו כלום, אבל הבעל הצליח לאלתר משהו עם הכבל וכל עוד המודם לא זז- הוא עובד.

יומן מסע 3, פרק 5

2010-05-15T14:04:00.000+02:00

07.03.10, יום 11, וינה - בורגנלנד, אוסטריה

קמתי מתישהו באמצע הלילה.
בחוץ עדיין חושך, אבל הייתי חייבת לקום ולהתארגן.
יצאתי מהבית- עדיין חושך.
אחרי המתנות ממושכות לרכבות (מסתבר שככה זה בשעות ההזויות האלו..), הגעתי לבסוף לניקול ב 06:30, עדיין חשוך כמו לילה.
היא ושרה (או זרה כמו שאומרים האוסטרים P.: ), אחת הדוגמניות שלנו, כבר סיימו להעמיס את כל הציוד לאוטו וחיכו לי.
הנסיעה עד לבורגנלנד לוקחת כשעתיים וחצי, בין נופים עוצרי נשימה של הרים מושלגים ודווקא היום שכחתי את המצלמה בבית!
הגענו לחווה היפיפיה, שם זרחה אמנם השמש, אך בכל זאת היה קפוא.
עשו לנו מיני סיור קטן במקום והראו לנו גם את היקב הקטנטן של המקום, בו הם מייצרים יין מיוחד מהענבים שהם מגדלים.
גם החדרים בתוך בית החווה יפיפיים, לכן הוחלט לעשות את רוב הצילומים בפנים, בחימום.
התחלתי מיד לעבוד במרץ על איפור / שיער.
הלוק הראשון נועד לפרסם את מוצרי הקוסמטיקה והאיפור האורגניים, אליו הצטלמה שרה בלבד. עשיתי לה איפור טבעי מאוד, עם שיער אסוף וכשהיא הלכה להצטלם, התחלתי לעבוד על שאר הדוגמנים, לקראת הלוק הבא, אליו הם נשלחו לצילומים בחוץ עם טישרטים דקיקים.
הלוק גם כן היה צריך להיות טבעי, שיער פזור ומעט איפור.
הצילומים הבאים היו בחדר האוכל, שם ביימנו ארוחה טבעונית, שלאחריה נשארנו כבר לאכול את האוכל מהסט ועשינו הפסקת צהריים אמיתית.
כשסיימנו לאכול, שדרגתי לבנות את האיפור ללוק מסיבות צבעוני וקלעתי להן צמות בשיער.
בלוק האחרון, הלוק האלגנטי, אותו צילמנו ליד שולחן הביליארד, שדרגתי שוב את האיפור והשיער. רציתי לעשות לשרה תלתלים גדולים, השארתי אותה עם השיער מגולגל כמו ברולים במשך שעה, בזמן שבינתיים עבדתי על שאר הדוגמנים, ריססתי עליה ים של ספריי, אך כשלבסוף פתחתי את השיער- הוא נפל למטה חלק! זה היה פשוט מבאס! בסופו של דבר עשיתי לה חצי אסוף ושלחתי אותה להצטלם.
בסביבות 18:30 סיימנו לבסוף את הצילומים, מותשים אחרי יום ארוך ביותר, כמעט ללא הפסקה בעבודה. בתכלס', מכיוון שמדובר בארבעה דוגמנים, תמיד היה לי למי לעשות איפור / שיער וחוץ מהפסקת צהריים לא יצא לי לנוח לרגע ואפילו לא להיות על הסט כמעט (אלא אם כן, כולם הצטלמו ביחד במקרה).
והשיער הזה.... לוקח כל כך הרבה זמן! אני כל כך לא אוהבת לעשות שיער, למי יש סבלנות לזה?!?! וזה ממש מרגיז שזה נהיה חובה בשבילי... אני מאפרת! למה אני צריכה להיות גם מעצבת שיער??
בזמן שהתארגנו, נתנו לנו מתנה מהחווה- כל אחד קיבל בקבוק יין גדול, מהיין הטעים והמעט מוגז שהם מכינים פה.
עשינו עוד הפסקת נשנושים, כדי לצבור כוחות לקראת הנסיעה הארוכה ויצאנו לדרך.
לפחות על היום הארוך הזה, קיבלנו את הכסף במקום ביד, גם אם לא מדובר בסכום גדול במיוחד..
מכיוון שניקול שכחה להביא לי את הדיסק של צילומי התכשיטים, כשסוף סוף חזרנו לוינה בערב, באתי אליה קודם כדי לקחת אותו וכמובן שבמקום להזרק על המיטה איך שהגעתי הביתה, נשארתי לרטש תמונות עד 04:00 בבוקר!
עכשיו הרגשתי שיש לי מספיק תמונות לשלוח לאנט. ארגנתי הכל בצורה מסודרת, כתבתי על כל תמונה מה עשיתי ומי הצלם ושלחתי לה. עכשיו נשאר לי רק להמתין לתשובה שלה...
אחרי קצת יותר מ 24 שעות עירות, לבסוף הלכתי לישון.

צילום: Nicole Fleck
איפור / שיער: שלומית מיגאי
דוגמנים: Sarah Bock, Denise Morbitzer, Marco Mandl, Stefan Lozar

מכיוון שטרם קיבלתי דיסק עם התמונות ואת כל התמונות הורדתי מהפייסבוק, אני מתנצלת על הגודל הקטן ועל כך שאין כ"כ מבחר ואין קלוזאפים... P.:

יומן מסע 3, פרק 4

2010-05-12T17:41:00.000+02:00

03.03.10, יום 7, וינה, אוסטריה

כבר ב- 08:00 בבוקר, אפופי שינה, התייצבנו לראות שתי דירות. גם הן חדשות ומשופצות דרך מתווך, לשם שינוי מרוהטות, אך באף אחת לא היתה מכונת כביסה, גם לא בבניין, לכן הן אמנם היו עדיפות על הדירות הריקות שראינו אתמול, אבל אנחנו עדיין ממשיכים לחפש בקדחתנות.
בצהריים נסעתי לכריסטופר ובחרנו יחד את התמונות מהצילומים של אתמול. יצא פשוט מדהים!!!
הספקתי אחר כך עוד לחזור הביתה כדי לאכול משהו ונסעתי לניקול.
עברנו על הרפרנסים לצילומים שלנו ביום ראשון- צילומים בחווה לחנות מכוונת של בגדים אורגניים. היא הראתה לי את הדוגמנים (שתי בנות ושני בנים, כולם כאמור חייבים להיות צמחונים / טבעונים), סגרנו לוקים (מתחילים מטבעי ומוסיפים כל הזמן עוד, עד שמגיעים ללוק המסיבות).
עברנו גם על התמונות מהפקת התכשיטים ואמרתי לה אילו תמונות אני רוצה להחליף ועל מה צריך עוד לעבוד.
סיפרתי לה גם שאני בעצמי עובדת בפוטושופ ומרטשת המון הפקות לבד, במקום הצלמים. אז היא אמרה שאם אני רוצה, היא תצרוב לי דיסק עם ההפקה שלנו ואני ארטש את התמונות בעצמי.
כמובן שאני רוצה :.)

04-06.03.10, יום 8-10, וינה, אוסטריה

ביום חמישי ב- 08:00 בבוקר, התיצבנו לראות דירה נוספת. היא היתה עדיפה על הדירות האחרות שראינו (מרוהטת עם מכונת כביסה), אבל היא ממוקמת בקומה רביעית בבנין ישן בלי מעלית, עם המדרגות הלוליניות הסיוטיות האלו, שבטוח אפול בהן מליון פעם ולכן גם היא ירדה מהפרק.
חזרנו הביתה כדי להמשיך לפנות לעוד דירות.
באחת הדירות אליהן טילפנתי, לא רק שלא ניתקו לי בפרצוף כרגיל כששמעו אנגלית, גם אמרו לי לבוא לראות אותה עכשיו!
אז התארגנו מיד ונסענו לרחוב, הממוקם באיזור 17 המצויין (לא בתוך המרכז היקר רצח, אבל ממש קרוב ונוח עם התחבורה). חיכינו וחיכינו מתחת לבניין, אבל אף אחד לא בא... התקשרנו שוב ושוב, אבל הטלפון לא היה זמין! אחרי כמעט חצי שעה שבה המתנו בקור, חזרנו מבואסים הביתה. כל כך חבל, המיקום היה מעולה וגם הבניין קטן, חדש וחמוד! ודווקא היתה לי הרגשה ממש טובה לגביה...
הבעל הכין צהריים, אני בינתיים התחממתי לי ליד הרדיאטור ופתאום האישה מהדירה התקשרה! היא אמרה שככל הנראה, יש לה בעיות עם הסלולארי, שכן הוא בכלל לא צלצל והיא לא מבינה מה קרה, כי היא חיכתה לנו בדירה וחיכתה שנתקשר. אז קבענו שנחזור שוב, אחר הצהריים והפעם היא תמתין לנו מתחת לבניין.
הגענו בשעה שקבענו והיא אכן המתינה לנו ברחוב ולקחה אותנו לדירה. הדירה התבררה כמושלמת וההרגשה שלי התגלתה כנכונה! הכל חדש ויפה, מאובזרת לחלוטין, כולל מדיח ומכונת כביסה בדירה, קטנה, קומפקטית ומעוצבת חכם, קומה שניה עם מעלית חדשה ואפילו המחיר טוב- 450 יורו לחודש.
מכיוון שזה תיווך, זה יוצא יותר יקר (פה הם לוקחים שלושה חודשים לתיווך), אבל למצוא דירה בלי תיווך זה ממש בלתי אפשרי עבורנו.
בעל הדירה, מסתבר, מבקש חצי שנה קאוציון, שזה מזומן שנותנים במועד חתימת החוזה וכמו צ'ק בטחון, מקבלים בחזרה עם תומו.
חצי שנה זה המון, אבל נתנו לנו למלא טופס בקשה, בו מצויין מי ומה אנחנו ושאנחנו מעוניינים לשכור את הדירה ושם יכולנו לרשום כמה קאוציון אנחנו מעוניינים לתת.רשמנו ארבעה חודשים, אמרנו תודה רבה ויצאנו. ליד המעלית חשבנו על זה- אנחנו הרי לא המועמדים האופטימליים לקבלת דירה, אנחנו שני מהגרים, בלי עבודה ועוד עם כלב... זו הדירה המושלמת ואנחנו חייבים לעשות הכל כדי לקבל אותה! אז הסתובבנו וחזרנו לדירה וביקשנו לשנות את הטופס לחמישה חודשי קאוציון. המתווכים אמרו שזה משפר משמעותית את הסיכויים שלנו ומכיוון שאמרנו להם עד כמה אנחנו רוצים את הדירה, הם אמרו שהם יפסיקו להראות אותה לאנשים.
תשובה הם מתחייבים לתת תוך שבוע וקיווינו שהם לא יתמהמהו, כי אנחנו חייבים להתפנות מהדירה של רוניה תוך שבוע וחצי!
אחרי שהחזקנו אצבעות כל הלילה, כבר למחרת התקשרו לבשר לנו שזכינו וקיבלנו את הדירה!!!
חתימת החוזה תיערך ביום שלישי הקרוב ועד אז אנחנו צריכים לארגן במזומן- 3 חודשים לתיווך + 5 חודשים לקאוציון + מאה ומשהו יורו למיסים! מכיוון שלשנינו יש מגבלות נמוכות לכרטיס האשראי הבין לאומי ואי אפשר להוציא סכומים אסטרונומיים כאלו בבת אחת, התחלנו לתכנן איך נצליח להוציא סכום כזה בזמן כל כך קצר.
במקביל, ביקשתי מההורים שידברו עם הבנק שלנו, כדי שיגדילו לי את מסגרת האשראי ואני מקווה מאוד שעד יום שלישי כל הסכום יהיה בידינו.

יומן מסע 3, פרק 3

2010-05-09T17:26:00.000+02:00

28.02-01.03.10, יום 4-5, וינה, אוסטריה

אחרי סופ"ש של מנוחה מוחלטת, ביום שני בבוקר התלבשתי אלגנטי, התאפרתי והלכתי לשגרירות ישראל בוינה, שמסתבר נמצאת ממש במרחק הליכה מהבית. אחרי חילופי מיילים עם אנט, הבוקרית החדשה, לה הסברתי שאין לי דרך לתת לה קבלה על העבודה באוסטריאנ'ס נקסט טופ מודל, הבנתי שאין לי מה לחכות למשיח ולסוכנות ואני צריכה לנסות להשיג לי אישור עבודה בעצמי. לכן חשבתי לפתוח עסק עצמאי פה באוסטריה והשגרירות זה היה המקום הראשון שעלה לי בראש ללכת לברר בו את העניינים. דיברתי עם מישהו דרך האינטרקום בכניסה ואמרתי לו שאני ישראלית המעוניינת לפתוח עסק באוסטריה ואם הם יכולים לעזור או ליעץ לי. הוא ענה לי שזה לא קשור אליהם, אני צריכה לפנות למשרדים הממשלתיים של אוסטריה, הוא לא יודע לאן בדיוק ורק כאשר יבקשו ממני כל מני מסמכים מישראל, אז לבוא אליהם.
חזרתי קצת מאוכזבת, אני ממש לא יודעת לאן לפנות כרגע בעניין הזה וגם באינטרנט לא הצלחתי למצוא מידע בעניין.
החלפתי בגדים, שמתי לק ונסעתי לסוכנות, סוף סוף להפגש עם אנט פנים מול פנים.
היא עברה על הבוק שלי, שאני מודה- לא חידשתי כמעט מאז הגעתי לוינה כי לא הדפסתי עדיין את כל העבודות החדשות שלי מכאן וכל העבודות שיש בו הן של איפור בלבד. היא אמרה לי שביוטי לא מעניין אותה, מעניין אותה רק לראות שיער, שפה בוינה זה החלק החשוב ופחות האיפור ושצריך בכל מקרה לעשות את שניהם.
היא אמרה שמבחינתה כרגע אני לא בסוכנות וסיכמנו שאשלח אליה במייל את כל עבודות השיער שלי ושבפגישה הבאה שלנו אביא אותן מודפסות.
היא ממש דיברה אתי דוגרי ושאלה אותי ממה אני חיה בכלל ושהיא מתארת לעצמה שמאוד קשה לי. כמעט פרצתי בבכי מולה וממש החזקתי את עצמי שלא לעשות את זה (למרות שאני מניחה שהפנים שלי הסגירו הכל). הודיתי שזה אכן קשה ואמנם הבעל והמשפחה עוזרים לי, אבל אני לא אשקר- מאוד קשה לי.
היא שילמה לי על העבודה שעשיתי, חתמתי על טופס המאשר כי קיבלתי את התשלום ויצאתי.
חזרתי לנקודת ההתחלה.
כאילו כל החודשים הארוכים האלו שלי עם הסוכנות לא היו וכל ההבטחות ששמעתי נעלמו.
אין לי מושג מה קורה אתי עכשיו.
ובכלל, אני באתי אליהם כדי לעבוד כמאפרת, לא כמעצבת שיער! אני שונאת לעשות שיער ועושה את זה רק אם צריך, לא כדבר עיקרי ופה האיפור שלי בכלל לא מעניין אותה!
בבית עברתי על כל התמונות של השיער שיש לי, אין לי מספיק תמונות אצלי, מסתבר.
אז כתבתי לכל הצלמים שעבדתי איתם לאחרונה, שאני זקוקה לתמונות בדחיפות ואני מקווה להצליח לאסוף מספיק תמונות שירצו אותה כבר בימים הקרובים.

02.03.10, יום 6, וינה, אוסטריה

בצהריים נסענו לפגוש מתווך ולראות שתי דירות. מכיוון שאחר הצהריים היה לי איפור עם כריסטופר, לקחתי אתי כבר את כל המזוודה של האיפור.
שתי הדירות היו חדשות, משופצות ויפות, אבל היתה בעיה אחת רצינית בשתיהן- שתיהן היו לא מרוהטות וללא מכונת כביסה, אפילו לא בבניין, למרות שציינתי בפני המתווך עוד מבעוד מועד, עד כמה זה חשוב לי. מה שכן, בין דירה לדירה הוא הסיע אותנו במכונית שלו, בה היתה גם בת זוגתו וגם הכלבלבה המתוקה שלהם- מיני דקל זערורית וחומה שהתרפקה עלינו כל הנסיעה ואנחנו נהנינו ממנה כל כך!
סיימנו צ'יק צ'ק עם הדירות ולמרות שקצת התברברנו בדרך חזרה, כי לקחנו את הטראם בטעות בכיוון ההפוך, עדיין הספקתי לחזור הביתה ולאכול צהריים לפני העבודה.
ההתארגנות היתה בסטודיו של אווה, מעצבת שמלות ערב תחת המותג ep_anoui, לה אנחנו מצלמים היום שתי שמלות- אחת אשר מיועדת להלבש לטקס האוסקר על ידי שחקנית אוסטרית ששיחקה בסרט הוליוודי (שמות, כרגיל, אני לא זוכרת..) והשניה היתה מיועדת ללינדזי לוהאן לביקורה באוסטריה.
הדוגמנית- משהו שמעולם לא ראיתי כדוגמתו, יפיפיה בצורה לא אנושית ממש וללא ספק הפנים הכי יפות שאי פעם איפרתי. היא דרום אפריקאית, ג'ינג'ית מתולתלת ומנומשת, עם תווי פנים אפריקאים ועור בגוון שזוף- משהו פשוט מטורף!
זה היה תענוג צרוף לאפר אותה!
באיפור הראשון עשיתי לה מעושן כסוף וגלוס עדין טבעי ובשיער עשיתי "אסוף מרושל". בהתחלה צילמנו אותה במעלית של הבניין הישן בו הסטודיו נמצא וכשלבסוף החשיך בחוץ, יצאנו לצלם על הגרטל, מתחת לגשר, ליד מסילת הטראם.
דווקא היום, אחרי כמה ימים יפים, החליט לרדת גשם והמסכנה, שכמוני לא רגילה לקור, ממש קפאה. אבל העיקר שהיא מקצוענית ולא הראתה את זה בצילומים.
חזרנו לסטודיו להחליף שמלה ועל הדרך הוספתי לה נגיעות של זהב בעיניים.
כדי שלא תקפא בחוץ מעבר להכרח, כריסטופר ואני יצאנו לחפש את הנקודה המדוייקת לצילום ורק אז קראנו לכרמן לבוא. צילמנו על צומת ראשית, עם כל האורות מהמכוניות החולפות ומשלטי הניאון, ניגוד מוחלט לשמלת הערב של לינדזי וליופי עוצר הנשימה של כרמן, שנראתה ממש כמו חייזר שנחת במרכז וינה השוקקת.
היא ביקשה ממני להשאר עם התסרוקת והאיפור, כי היא יצאה אחרי הצילומים לבלות עם צוות של סט אחר, אליו הצטלמה בבוקר. כמובן שראיתי בבקשה שלה מחמאה גדולה! דוגמניות כמוה מאופרות ע"י טובי המאפרים בעולם ואם הן מתלהבות ככה מאיפור מסויים, כנראה שזה באמת משהו מיוחד :.)
חזרתי הביתה מהצילומים האלה פשוט בהיי, אני מתה כבר לקבל את התמונות!!!

צילום: Christopher Klettermayer
איפור / שיער: שלומית מיגאי
שמלות: ep_anoui
דוגמנית: Carmen S ל Body and Soul

יומן מסע 3, פרק 2

2010-05-04T13:22:00.000+02:00

27.02.10, יום 3, וינה, אוסטריה

היום יש לי טסטשוטס עם מוריץ של!
הוא רוצה לעשות משהו ממש בייסיק בפולרויד. המטרה הסופית שלו, היא לבנות אתר שלם רק עם צילומי פולרויד, שאכן צולמו בפולרויד ולא עברו ריטוש. לכן, על כל דבר קטן צריך להקפיד שיהיה מדויק ומושלם.
אני הגעתי כמובן מוקדם יותר, מוריץ עדיין בדיוק סיים צילומים אחרים. חיכיתי בסבלנו שהם יסיימו והמאפרת הקודמת תפנה לי את השולחן ואחר כך ניגשתי לפרוס את כל הציוד שלי- איפור, שיער וסטיילינג.
הדוגמנית, שחשבנו שהיא בטח בת 15, התבררה כבת 21 ושמחנו שיכולנו להשתולל איתה.
מוריץ ממש התלהב מהבגדים שהבאתי, במיוחד מהגופיות של הטסטיקלס ושל ג'וני דפ מפופי סיד ומשלל הגרביונים הצבעוניים.
הלכנו על מראה מאוד פשוט, לכן עשיתי איפור טבעי למדי בהתחלה, אבל מוריץ כל הזמן ביקש ממני להוסיף עוד ועוד, כי הפלאש של הפולרויד שורף וצריך כמויות גדולות יותר של איפור כדי שיראו משהו. וואו, שנים שלא עבדתי עם פולרויד, קצת קשה פתאום לעשות כזה סוויץ'!
אבל בסוף יצא יפה ומוריץ היה מרוצה מאוד :.)
גם הידיים שלי נכנסו לאחת התמונות, הוא רצה לצלם אותה עם ידיים שנשלחות לסרק ולסדר אותה ואני הייתי צריכה למתוח אותן טוב טוב, כדי שיראו רק אותן ולא אותי.
עם הסטים, לאט לאט הדגשנו יותר את האיפור, עד שבסוף עשינו ממש מעושן שחור עם אודם אדום.
את הסט הלפני אחרון לא ממש אהבתי, צילמנו אותה עם חזיה מגניבה שהבאתי- ירוקה עם גולגלות ועם חצאית ג'ינס שהוא התעקש שתשב כל כך נמוך, עד שחצי תחת היה בחוץ ובפוזות לא ממש להיט, על הספה. אני חשבתי שיהיה יפה יותר לצלם עם מכנסי ג'ינס, שיראה קצת פחות זנותי, אבל הוא התעקש על החצאית, מה יכולתי לעשות...
לפחות הסט האחרון שוב היה מגניב ובסך הכל היה ממש נחמד.
מוריץ היה מאוד מרוצה ממני ואמר שהוא מקווה שנעבוד יחד שוב בקרוב, הפעם אולי גם בתשלום!
איזה כיף!!

צילום: Moritz Schell. איפור / שיער / סטיילינג: שלומית מיגאי. דוגמנית: כריסטינה.

חזרתי בערב, שפוכה, אבל לפנינו עוד היתה מסיבת פורים של ה"מועדון" ללכת אליה..
אז אחרי שהפכתי את הארון כמה פעמים, אלתרתי לנו תחפושות של גנגסטרים, רק בלי האקדחים. התלבשנו, התארגנו, עשיתי לשנינו שיער והתאפרתי כבד (לבעל גם ציירתי שפם) ונסענו למסיבה.
היה קר, הרבה יותר משציפיתי, לכן שני זוגות הגרביונים הדקיקים ממש לא הספיקו לי והזדרזנו להגיע למועדון החם.
בכניסה, אתי מיד אמרה לי שאין צורך שאעשה שם את המשמרת שהבטחתי לעשות, כי היא גם ככה פה. לא חשבתי בכלל להבריז, אבל טוב שהיא אמרה לי את זה.. ניגשנו לשמירת חפצים לשים את המעילים ושמנו פעמינו אל עבר הרחבה. בדרך נתקלנו במאי, שבדיוק היתה בדרכה לשירותים ואמרה לנו לפגוש אותה בפנים, ליד המסך שעליו מקרינים תמונות. נכנסנו ובפנים היה טירוף מוחלט! איכשהו דחפנו את עצמנו מבעד לים הערסים המיוזעים שרקדו לצלילי שרית חדד והצלחנו להגיע לאזור המסך, שגם הוא היה מפוצץ באנשים. ממש לא בשבילנו הדבר הזה...
ניסינו להדחף חזרה החוצה ומאי בדיוק חזרה. אמרנו לה שנעשה סיבוב ונחזור. ניסיתי למצוא עוד חבר'ה שאני מכירה, אז עלינו למעלה לבר על המרפסת שצופה אל הרחבה. מצאנו שם את רייצ'ל עם בן זוגה הטרי, היא גם התקשתה למצוא אנשים מוכרים וגם לא כל כך נהנתה. הבעיה הפעם היא שזו לא היתה מסיבה רק של המועדון, אלא שיתוף עם ארגון סטודנטים יהודים בין-לאומי והמקום הוצף בסטודנטים מכל העולם.
כל-כך חבל, אנחנו רצינו מסיבת מועדון קטנה ואינטימית וקיבלנו מסיבת סטודנטים מיוזעת עם מוסיקה מזרחית...
החלטנו שאין מצב שאנחנו נשארים שם וגם אין מצב שנחפור שוב את דרכנו עד למאי, אז פשוט הלכנו בלי להפרד. לפחות בתור לשמירת החפצים, נתקלנו בחברה של מאי וביקשנו שתמסור לה שהלכנו.
התנצלתי בפני אתי והודיתי לה על שבכל זאת היא תעשה את המשמרת במקומי. ממש לא ראיתי את עצמי נשארת שם עד 02:00 לתחילת המשמרת, כל שכן מ- 02:00 עד- 04:00, לאורך כל המשמרת שלי...
בחוץ היה קור אימים וממש קפאתי בגרביונים שלי, במיוחד שהיה לנו די הרבה זמן לחכות לאוטובוס הלילי. אז טיילנו במוזיאומ'ז קווארטיר בינתיים, קצת לשכוח מהקור עד להגעת האוטובוס.
לבסוף הוא הגיע ואנחנו נסענו בחמימות ובנעימים הביתה, להתקלף מהתחפושות ולישון :.)

יומן מסע 3, פרק 1

2010-05-01T11:50:00.000+02:00

25.02.10, יום 1, ישראל - אוסטריה

יצאנו מתישהו באמצע הלילה מהבית.
נפרדנו מהכלבתינוק האהוב שלנו לשלושה חודשים נוספים ויצאנו לדרך.
הטיסה הפעם עברה חלק ולשם שינוי אפילו לא שכחו את המנה הטבעונית שלי.
הגענו לדירה הקפואה שלנו בשעות הבוקר המאוחרות ולמרות שתכננו לצאת ולהסתובב כל היום, כדי לא לקפוא, היינו כל כך עייפים שפשוט התקרבלנו בפוך בלי לזוז כל היום.

26.02.10, יום 2, וינה, אוסטריה

היום מתקיים האירוח הראשון של הפורום!
אני ממש מתרגשת שיכולתי לארגן אירוח בין לאומי בפורום שלנו ועוד עם וולפגנג לינדנהופר המדהים!
קבענו שאבוא אליו היום אחר הצהריים ונעשה את זה ביחד.
הגעתי לדירתו המעוצבת, הנפתחת במיני מספרה קטנה בכניסה ובזמן שהוא עדיין סיים לספר שתי לקוחות אחרונות, אני התארגנתי בסלון ההו-כה-מעוצב בסגנון וינטג' 60s עם מרפסת הצופה על וינה.
בדרכי לסלון, עברתי על פני חדר הארונות שלו- חדר שכולו מלא בבגדים ונעליים- חלום!
דירה מדהימה ממש!
כשהוא סיים עם הלקוחה האחרונה והתפנה אליי, עידכנתי לו את היוזר וישבנו עם הלפטופ שלי כדי לענות על השאלות של הפורום, כשאני מתרגמת לו סימולטנית את השאלות והוא מכתיב לי את התשובות (המקלדת הגרמנית שונה מהמקלדת האנגלית אליה אנחנו רגילים, לכן היה לו קצת קשה להקליד בלפטופ שלי ואני עשיתי את זה במקומו).
השיחה היתה מרתקת ממש!
הוא סיפר על איך שהוא גדל בעיירה נידחת, חלם להיות מעצב שיער ויום אחד קארין ואן-וילט גילתה אותו במספרה ולקחה אותו לבית הספר שלה בוינה. היא לימדה אותו גם איפור (כי פה, מה לעשות, צריך להיות גם וגם) ואצלה הוא התחיל לעבוד.
דיברנו על המוצרים שבהם הוא אוהב להשתמש ובכל פעם שהוא שכח שם של משהו, או לא היה בטוח, הוא לא התעצל ורץ להביא אותו כדי שאוכל לרשום את השם המדוייק.
אחרי האירוח, נשארנו עוד לשבת ולדבר. דיברנו גם על הסוכנות, אישור עבודה וקבלות והוא ניסה למצוא לי עוד אופציות לפנות אליהן. הוא שיתף אותי בתמונות של הכלבות שהיו לו ואפילו בתמונות משעשעות למדי מתקופת הדראג שלו!
לקראת ערב, בן זוגו השחקן חזר הביתה ואני הרגשתי שהגיע הזמן כבר ללכת, אחרי בערך שלוש שעות בהן ישבנו יחד ודיברנו.
וואו, זה היה ערב מדהים!
חזרתי כל כך מרוגשת הביתה...
לנהל כזו שיחה עם מישהו כמוהו, זה בהחלט משהו להודות עליו ורק הערב הזה לבדו היה שווה את כל המסע הזה!

כדי לקרוא את האירוח המלא שלו בפורום איפור, לחצו כאן

בתמונה למעלה: עבודה של Wolfgang Lindenhofer.
צילום: Mario Schmolka.

גיבורי 92

2010-04-21T23:12:00.000+02:00

לפני כמה ימים שמעתי את השיר הזה ברדיו האוסטרי. בדיוק ניקיתי את הבית ופתאום השיר הזה... הפלתי את המגב מידי, התקרבתי לרדיו ונאלמתי.

את השיר הזה לא שמעתי כמעט 17 שנה, מאז הייתי בת 9 והוא נתן לי כל כך הרבה כוח ומשמעות. קשה לי לתאר במילים את מה שהשיר הזה היווה עבורי... פתאום הוא פתח פרץ נוסטלגיה רגשני בלב שלי.

Ente dos Tierras של Heroes Del Silencio יצא בשנת 1992. היו אלו הימים הראשונים של הכבלים בארץ ואחיותיי ואני נצמדנו ל MTV, שאז עוד היה תחנת מוזיקה ששידרה בעיקר רוק.

זה היה סוף עידן ה Hair Metal ותחילת הגראנג', אני נראיתי כמו אקסל רוז קטן (שיער ארוך וחלק, חצאית סקוטית ובנדנה אדומה על המצח- איפהשהוא אצל ההורים בישראל יש לי גם תמונות שיוכיחו את זה P.: ) והמוזיקה, כמאז ומעולם, מילאה את עולמי.

למרות גילי הצעיר, זו ללא ספק היתה התקופה הקודרת בחיי והשירים האלו הם מה שהחזיק אותי. מפליא איך גיליתי פתאום שדווקא השנה הזאת, 92', היתה כל כך משמעותית עבורי והשירים שיצאו באותה שנה הם השירים האהובים עליי ביותר עד היום.

November Rain של Guns N' Roses. מעבר לזה שזה שיר מדהים וקליפ מושקע ביותר, במיוחד לאותן שנים, הבנתי עד כמה הוא השפיע עליי בעיקר כשעיצבתי את שמלת הכלה שלי. גזרת החצאית של שמלת הכלה בקליפ נשארה עד היום הגזרה האהובה עליי וניתן לראות אותה מופיעה כמעט בכל העיצובים שלי, כשהדמיון הבולט ביותר היה בשמלת הכלה בה התחתנתי. ביום החתונה, כשחזרנו למלון אחרי הטקס, פתחנו את ערוץ המוסיקה הצ'כי והקליפ הזה הופיע, בתיאום פשוט מושלם.

Cradle of love של Billy Idol. תמיד חלמתי להיות כמו הבחורה בקליפ הזה. ממנה למדתי לרקוד ולמען האמת, ככה אני רוקדת עד היום, במיוחד אם זה לצלילי בילי איידול.

Jeremy של Pearl Jam. לא עבר יום באותה תקופה שלא רציתי לבוא לבית הספר ולעשות את מה שג'רמי עשה בקליפ. השיר הזה עדיין יכול להביא אותי לדמעות.

חם ומתוק של גן חיות, או כמו שאנחנו נהגנו לקרוא להם- Heroes Del Silencio הישראלים. כן, היה רוק טוב גם בארץ, למרות שהקליפ עשוי במיטב מסורת הלבנט דלת התקציב... אגב, יצא לי לאפר את שרון מולדאבי (הסולן, למי שלא מכיר) לפני כמה שנים לכתבה ב"את", מה שללא ספק היה הגשמת חלום ילדות... ומעבר לזה שהוא מוסיקאי ועיתונאי מוכשר מאוד, הוא גם בן אדם מקסים.
כדאי להתעדכן בהופעות שלו בפייסבוק. אגב, תמונת הפרופיל שלו- היא אותה תמונה בה איפרתי אותו אז (כבוד! :.) .

אבל מכיוון שזה לא בלוג מוסיקה, אלא בלוג איפור, אני אפסיק כאן לבינתיים עם הקליפים ואתחיל להתעסק יותר באופנה.
למי שישן בשנתיים האחרונות ולא שם לב למה שקורה, התקדמנו כבר מאז שנות השמונים וכעת האופנה של תחילת שנות התשעים התחילה את הקאמבק הרציני שלה ולאט לאט היא משתלטת עלינו יותר ויותר.
גיק שיק, ג'ינסים בגזרת ג'גינג ובויפרנד, ג'ינס עם ג'ינס, חולצות אובר סייז, פסי מלחים, זהב והמון המון חום ואפור (במשך שנים היתה לי טראומה מהצבעים האלו בגלל שנות התשעים... רק לפני כמה שנים חזרתי ללבוש חום והחורף האחרון זו היתה הפעם הראשונה בה הכנסתי פריט אפור למלתחה מאז אותם ימים!), משובץ, טייצים, דוגמאות של חיות פרא (אין פעם שאני אראה מישהי ברחוב עם טייץ מנומר ופאמפס ולא אחשוב ישר על פג באנדי!)....... אני רק מקווה בכל לבי שלא יעשו קאמבק גם לצבעי האסיד, כובעי המצחיה על הצד והפאוצ'ים.....
אלו היו השנים של דוגמניות העל האמזונות, אשר שלטו ביד רמה בעולם האפנה.
הן היו מושלמות, ללא ספק, לכן גם לא היו זקוקות כמעט לאיפור והאיפור היחידי, מעבר לשפתיים אדומות קלאסיות, שאיפרו בו באותו הזמן- היה טבעי טבעי ו...חום! (כן, גם מאיפור חום היתה לי טראומה ארוכת שנים בגלל זה... עד שהתחלתי ללמוד איפור סירבתי לגעת בצלליות חומות ועד היום נדיר שיתפסו אותי מאפרת מישהי בשפתון חום).

דוגמניות העל- מושלמות טבעי.

סינדי קרופורד

קלאודיה שיפר לשאנל

לינדה אוונג'ליסטה

שלום הארלו

האלילה שלי באותם ימים- נעמי קמפבל. פשוט מדהימה ביופיה.

ואז הגיעה קייט מוס.
בשנת 1992, קייט מוס עשתה את הפריצה הגדולה שלה בזכות קלווין קליין והשתלטה על העולם.
היא הראתה שגם בחורות קטנטנות ושבריריות יכולות ושלא צריך להיות אמזונות ענקיות ובכך היא שינתה את פני עולם האפנה ועזרה לו להפוך לעולם רודף הרזון שהוא היום.

קייט מוס ומארקי מארק לקלווין קליין

בשנה הזו היא דיגמנה בשתי הפקות יפיפיות לווג איטליה, כאלו שבקלות אפשר היה לעשות גם היום-

והנה עוד כמה שערי ווג מאותה שנה, שהיו בכיף יכולים להיות גם מהשנה הנוכחית-

על השער הזה מ 92' כבר דובר רבות, במיוחד מכיוון שווג הוציאו בשנה שעברה תואם שלו-

ואם כבר בנושא המחוות לשנת 92', הנה ביונסה משיקה את I Am שלה-

לבושה באותו מחוך אופנוע של טיירי מוגלר שהופיע בקליפ Too Funky של ג'ורג' מייקל מאותה השנה בדיוק-

והנה כמה הפקות יפיפיות מהשנתיים האחרונות, שנראות ממש כמו לקוחות מ 1992

Alan Galati, ל Harpers Bazaar רוסיה

הפקה מתוקה, שלצערי אינני יודעת מהיכן היא

Jeffery Graestsch ל Flair איטליה

אין יותר ניינטיז מזה, מחווה לבברלי הילס 90210 של Justin Coit

מתוך Vogue גרמניה

מתוך Teen Vogue

Serge Leblonל Vogue סין

עוד אופנה שקימבקה את עצמה מהניינטיז, היא אופנת סרטי הערפדים שמציפים אותנו בימים אלו. (רק חבל שרוב סרטי הערפדים של היום, בניגוד לאלו של לפני 18 שנה, הם נטולי כל עלילה וטקסטים...).

באותה שנת 1992 גורלית, יצא אחד הסרטים האהובים עליי בכל הזמנים- דרקולה של פרנסיס פורד קופולה.

הערפדה הימנית, היא לא אחרת מהיפיפיה הישראלית מיכאלה ברקו, לה סגדתי באותם הימים (היא נשכה את קיאנו ריבס!).

התלבושת הזאת מזכירה לי מאוד את אחת התלבושות שהיו בצילומי ה Style Bile שלקחתי בהם חלק-

איפור: אנה פרוקופ לפרפקט פרופס. ציור גוף: בירגיט מרטל.

(אגב, אם טרם יצא לכם לראות את הקטלוג, אתם מוזמנים: http://www.stylebible.org/2010/?lang=en)

שנתיים אחרי דרקולה, יצא סרט ערפדים נוסף ומדהים לא פחות- ראיון עם ערפד. הסרט שגילה לעולם את קירסטן דאנסט הילדה וללא ספק זו היתה התקופה היפה ביותר של בראד פיט וטום קרוז.

אני חושבת שהאיפור בסרט הזה הוא פשוט מדהים ואני זוכרת שתמיד ניסיתי להבין איך הפכו אותם לכאלו שקופים. ממש רואים את כל הורידים והנימים בפנים שלהם, אך זה לא נראה מצוייר, זה נראה כל-כך אמיתי, ממש כמו ורידים מתחת לעור שקוף.

אני חייבת להודות שקצת מוזר לי לחזור לאופנה של הניינטיז, במיוחד מכיוון שגם אז האפנה היתה ברובה מושפעת מאופנות קודמות (ששים, שבעים וגם מהמאות ה 18 וה 19), כמו היום. מעניין איך בעוד 20 שנה יעשו קאמבק לאלפיים ועשר, אם כל מה שאנחנו לובשים כיום זה רטרו.

ודבר אחד אחרון, אם כבר אנחנו מתעסקים בדור ה X. מה שתיעד אותו בצורה הכי טובה אני חושבת, הוא המחזמר Rent, שרץ מאז ועד היום. בשנה שעברה הוא עלה גם על הבמות בישראל, בכיכובו של לא אחר מאשר חברי הטוב ביותר, לב קרז'נר, שבדיוק אתמול חגג יומולדת (מזל טוב יקירי!)!
אז הנה לב, מבצע את One song glory, תהנו!

דפדוף מגזינים - Tush

2010-04-17T20:28:00.000+02:00

שם המגזין: Tush
אתר הבית: http://www.tushmagazine.com/
מולדת: גרמניה
מס' גליון: 19
עונה: אביב 2010
שפה: גרמנית ואנגלית
נושא הגליון: עור
גודל: פורמט סטנדרטי, 232 ע"מ כולל התרגומים.
יחודיות: זהו מגזין המתעסק ביופי, אפנה ואקססוריז ולכן יש בו דגש חזק על איפור ושיער. המגזין מלא בהפקות, כל אחת יותר יפה מהשניה ובאמת שלא זכור לי מתי ראיתי לאחרונה מגזין עם כ"כ הרבה אדיטוריאלי. מכיוון שהמגזין מתעסק ביופי, בנוסף לפירוט הבגדים והנעליים, בכל הפקה ניתן למצוא גם פירוט של מוצרי האיפור והשיער בהם נעשה שימוש.
בסוף המגזין ניתן למצוא תרגום לאנגלית של כל הכתבות והראיונות המרתקים וישנה גם אפשרות לבחור באיזה שער רוצים, מתוך שניים שונים שהודפסו לאותו גליון.
במקור המגזין יצא מדי חודש, אך היתה הפסקה גדולה מיציאתו של גליון 18 באפריל 2009 ועד ליציאתו של הגליון האחרון, 19, בינואר 2010. מאז עדיין לא יצא גליון חדש, אבל אני מקווה מאוד שהוא יחזור להוצאה סדירה בקרוב, כי הוא ללא ספק אחד המגזינים היפים שיצא לי לראות והשאיר אותי מחוסרת נשימה.
מחיר: 6.50 יורו באוסטריה וגרמניה ושווה כל סנט!

צילום ושיער: Armin Morbach
איפור: Loni Baur ל Ballsaal
סטיילינג: Katrin Gerhardy ל Ballsaal
דוגמנית: Ranya ל Supreme

צילום: Armin Morbach

איפור: Loni Baur ל Ballsaal

שיער: Patrick Gorra ל Ballsaal

סטיילינג: Sascha Gaugel ל Ballsaal

צילום: Joachim Baldauf

איפור: Steffanie willmann ל Ballsaal

דוגמנית: Josefin H ל Seeds

צילום: Tobias Lundkvist

איפור: Ignacio Alonso ל Agent Bauer

שיער: Ali Pirzadeh ל Link Details

סטיילינג: Tekla Knaust ל New Blood Agency

צילום: Christian Hogstedt

איפור: Frederik Stembro ל L'Atelier NYC

שיער: Tuan Anh Tran ל L'Atelier NYC

דוגמנית: Katrin Thorman ל Seeds

צילום: Michael Schwartz

איפור: Erin Parsons ל Pure Management NYC

שיער: Tuan Anh Tran ל L'Atelier NYC

סטיילינג: Danny Santiago ל Pure Management NYC

ציפורניים: Amber Stores ל Pure Management NYC

דוגמניות: Erin Heatherton ל Marilin NY ו Michaela Hlavackova ל Elite NY

צילום: Armin Morbach

איפור: Tyron Machhausen ל Ballsaal

שיער: Nadine Bauer ל Ballsaal

סטיילינג: Katrin Gerhardy ל Ballsaal

דוגמנית: Heidi ל Select

צילום: David Slijper

איפור: Frederik Stembro ל L'Atelier NYC

שיער: Peter Butler ל Community NYC

דוגמנית: Arlenis Sosa ל Marilyn NY

צילום: Armin Morbach

איפור: Loni Baur ל Ballsaal

שיער: Gaby Speckbacher

סטיילינג: Seraphine De Lima ל Ballsaal

דוגמנים: Julija S ל M4 ו Dominik Bauer ל Modelwerk

צילום: David Bellemere ל Blanpied Rubini

איפור: Yasmin Heinz ל Ballsaal

שיער: Wendy Iles ל Artlist Paris

סטיילינג: Claudia Scholtan ל Klaus Stiegmeyer

דוגמנית: Karolin Woltern ל M4

צילום ושיער: Armin Morbach

איפור: Nina Park ל Ballsaal

סטיילינג: Isabelle Thiry

דוגמן: Cole ל Spin Models

צלם: Markus Pritzi

איפור: Loni Baur ל Ballsaal

שיער: Henrik Haue ל Link Details

סטיילינג: Wiebke Bredehorst ל Ballsaal

דןגמנים: Anya K ל Modelwerk,

Paul B ל Seeds,

Franziska Frank ל Model Management,

Isabelle S ו Gerrit K ל Mega

יומן מסע 2.5, פרק 3

2010-04-13T17:53:00.000+02:00

05.01.10, יום 5, וינה, אוסטריה

11:30, אני מתעוררת מאס אמ אס מרוב, האומר שהוא כבר מתחיל לאכול והאם אני מגיעה למסעדה.
שיט, לא התעוררתי!
איזו סתומה אני, הרי אני זו שביקשתי להפגש בשעה הזו ובסוף הברזתי!
מיד התקשרתי להתנצל וסיפרתי לו שהבוקרית שלי שיכרה אותי עד 06:00 בבוקר...
הוא הציע שאולי נפגש בערב, אבל כבר לא נראה לי שאספיק.
אחר הצהריים נסעתי לראות דירה באיזור העשירי. די הסתבכתי בדרך, במקומות לא הכי סימפטיים, אבל העיקר שלבסוף מצאתי. נורא רציתי שזו תהיה ה-דירה, כי אם אסגור דירה כבר עכשיו, אוכל להיות בארץ לתקופה ארוכה יותר בלי לדאוג.
הדירה התבררה כמושלמת! יפיפיה, יש בה הכל (אפילו אינטרנט ומכונת כביסה!) והיא ידידותית לבעלי חיים. הבעיה היחידה- הם רוצים חצי שנה של דמי בטחון ועוד חצי שנה תוספת על הריהוט- שזה תשלום של שנה מראש במזומן! והרי רק את דמי הבטחון, שזה חצי מהסכום, נקבל בחזרה בתום השכירות... זה מטורף!
אז אמרתי להם שמאוד אהבתי את הדירה ושאדבר על כך עם הבעל ואחזור אליהם.
אוף, זה כזה סכום הסטרי, לא נראה לי שנוכל לקחת אותה...
חזרתי לקראת ערב לדירה וארזתי את הכל לקראת הטיסה מחר. מזוודה שלמה- רק איפור ועוד תיק יד עם הלפטופ, זהו בערך.
יאללה, אני טסה לארץ בבוקר!!!

06.02.10, יום 6, אוסטריה - ישראל

ב- 09:00 בבוקר אני מתעוררת.
מה???
שוב???????????
אני לא מאמינה כבר!
שוב לא התעוררתי והטיסה שלי ממריאה בעוד שעה!
התחלתי לבכות כמו מטורפת ומיד התקשרתי לבעל בסקייפ, כדי להודיע לו שפספסתי את הטיסה שלי.
כשקצת נרגעו דמעות ההסטריה, התקשרתי לאוסטריאן וביקשתי שיזיזו לי את הטיסה לטיסה הקרובה הבאה, היא ב- 20:00 בערב.
שוב צריך לשלם דמי שינוי טיסה, גם כן אתי!
די, אני חייבת שעון מעורר נוסף מעבר לפלאפון, נראה לי שהוא פשוט נדפק ולא מצלצל, הרי איך יכול להיות שיומיים ברציפות אני לא מתעוררת ועוד לפני טיסה?!
הייתי צריכה לצאת אחר הצהריים, אז התארגנתי לאט ובסבבה, קניתי לי לחמניות שיהיו לי לצידה לדרך ויצאתי.
שאלתי ליתר בטחון את הדיילת בדלפק הקבלה, האם אוכל לקבל בכל זאת ארוחה טבעונית, אך היא אמרה שהם צריכים לדעת על כך לפחות 24 שעות מראש ובגלל שקבעתי את הטיסה רק בבוקר, זה כבר לא יהיה אפשרי. היא המליצה לי אבל, לנסות ולשאול את הדיילים במטוס, אם במקרה מישהו לא ירצה את המנה הטבעונית שלו. כך עשיתי והדיילים הנחמדים עברו בין כל מזמיני המנות הטבעוניות ושאלו אם הם ירצו לאכול אותן. לשמחתי הרבה, נמצאה נוסעת אחת שלא רצתה את המנה שלה- מנה טבעונית אסייתית! היה ממש ממש טעים וקצת הזכיר לי את קוריאה. זו בכלל היתה טיסה כיפית, כי עשיתי בשכל בהזמנת המושב במטוס ויצא לי לשבת לבד לגמרי!
בחצות, סוף סוף נחתתי בישראל ואחרי התקף לב קטן, כשחיכיתי למזוודת האיפור שלי זמן שנראה לי כנצח ורק אחרי שהתחילו לצאת המזוודות של הטיסה הבאה היא סוף סוף יצאה אליי, הגעתי לזרועותיו של הבעל ונסענו לדירתנו האהובה בבת-ים, הביקור האחרון שלי בדירה הקסומה על הים.

יומן מסע 2.5, פרק 2

2010-04-10T17:10:00.000+02:00

04.02.10, יום 4, וינה, אוסטריה

היום מצלמים את תכנית הגמר!
התחלנו את הבוקר מוקדם והמשכנו לצייר על הגרביונים הנותרים. כשלבסוף סיימנו, אחרי 13 שעות ציור במצטבר, הודיעו לנו שאנחנו צריכות לצייר גם על להקת המתופפים שמלווים את הדוגמניות באותה תצוגה אפריקאית, בה הן לובשות את הגרביונים המצויירים.
בסופו של דבר, יצא שלא השתתפתי באף אחת מהחזרות של האיפור ולכן לא היה לי איך להשתלב באיפור בתכנית עצמה.
הלכתי למוניטור כדי לראות איך הגרביונים והמתופפים נראים בחזרות. הגרביונים נראו טוב, אבל המתופפים היו רוב הזמן בחושך וכמעט לא ראו אותם, אז הוחלט להוסיף להם עוד הרבה שחור על כל מה שכבר עשינו. בירגיט התנדבה להוסיף את השחור לבד ואני הלכתי לעזור לאנה בעמדת האיפור, במה שרק אפשר.
מכיוון שתכלס, לא היה לי כבר מה לאפר, הוחלט שאני אהיה על עמדת הטאצ' אפים שליד הכניסה לאולפן ובכל פעם שהדוגמניות ירוצו פנימה אחרי החלפת תלבושות, אני אפדר ואסדר גלוסים.
העמדה לא היתה מחוממת ולכן די קפואה, אז מפעם לפעם כשידעתי שיש לי זמן, הלכתי למאחורי הקלעים המחוממים לצפות במוניטור.
בסך הכל הלך בסדר. שרה, המתמודדת חביבתה של אנה, התבררה כסנובית שכבר חושבת את עצמה בשמיים והתעצבנה עליי בכל פעם שבאתי לעשות לה טאצ' אפ, כאילו אני לא עושה את זה בשבילה בתכלס... אז משום מה, לא ממש רציתי שהיא תזכה ובניגוד לכולם, קיוויתי שהמועמדת הטורקיה, איילין, תזכה- מה שלהפתעתם המרובה של כל מי שהיה מאחורי הקלעים- אכן קרה!
זהו, התכנית נגמרה ואנחנו הלכנו להתארגן לנו.

כל הגרביונים המצויירים. הגרביונים שלי: השמאלי הקיצוני, השלישי משמאל + הידיים והרביעי מימין.

אנה סיפרה לי שיש אפטר פארטי אחר כך והלכנו לוודא ששמותינו אכן רשומים בכניסה. אז קבענו להיות בקשר בהמשך הלילה וכשאנה ועלמה יגיעו לשם הן יתנו לי את הכתובת המדוייקת, שכן הן לא זוכרות אותה בעל פה.
בירגיט שוב הקפיצה אותי הביתה, יחד עם מאפרת נוספת שלא זכיתי להכיר קודם ויצא לנו לדבר קצת.
הגעתי הביתה די מאוחר, אבל עדיין היה לי קצת זמן לנוח לפני היציאה.
אחרי כמה שעות של המתנה וטלפונים חוזרים ונשנים עם אנה, שטרם התארגנה ויצאה מהבית, סוף סוף היא ועלמה הגיעו למועדון ואני קיבלתי את הכתובת המיוחלת, מתישהו לקראת חצות. התארגנתי צ'יק צ'אק ויצאתי.
משום מה לא הצלחתי למצוא את האוטובוס הלילי וממש הסתבכתי בסיבובים סביב עצמי בכל האזור של נוסדורפרשטרסה. עד שמצאתי את האוטובוס הנכון כבר היה אחרי 01:00, אבל העיקר שהייתי בדרך! לקראת 02:00 הגעתי למועדון המפוצץ עד אפס מקום, בכל ההוז אנד שמוז האוסטרים, שאין לי מושג מי הם. מצאתי את אנה ועלמה ברחבת הכניסה, נושמות אויר יחד עם שאר האנשים שלא רוצים להדחק למוות בפנים.
עמדתי איתן בחוץ ודיברנו. פתאום ניגשה אליי מישהי ושאלה: "מה נשמע?", אני אוטומטית לחצתי לה יד והצגתי את עצמי ואז היא שאלה אותי: "את נהנית פה?" וקלטתי- זו כריס! הסוכנת שלי...! איזו סתומה ועיוורת אני, בחיי... טוב, ראיתי אותה רק פעם אחת קודם, אי שם בספטמבר, עבר כבר די הרבה זמן...
אחרי שנמאס לי להיות בחוץ, החלטתי להתאמץ ולהדחק בין ים האנשים שבפנים, לראות מה קורה שם ואולי גם להשיג איזה משהו לשתות. ליד הבר פגשתי את יואן, הסטייליסט הראשי שעבד על הסט ומסתבר שאנחנו כבר מזמן חברים בפייסבוק. הוא הביא לי משקה (וודקה עם איזה מיץ אדום כלשהו- ככל הנראה אוכמניות) ודיברנו על הטיול המתוכנן שלו לישראל באפריל, יחד עם הבנזוג. הוא כזה בן אדם מתוק ומקסים!
אחר כך סיימתי את הסיבוב במועדון, חזרתי שוב החוצה וגררתי את אנה ועלמה פנימה אתי לרקוד. מפיק אחד שמכיר אותן הביא לנו בירות, אז שתינו עוד קצת ואחרי שנמאס לנו לרקוד בדוחק, יצאנו החוצה לנשום. פתאום כריס באה, אמרה לנו להתראות והלכה, אז רדפתי אחריה וביקשתי תמונה אחרונה. היא סירבה להצטלם, אמרה שהיא עוזבת את העולם הזה לתמיד ולא רוצה עוד הוכחות מתועדות שלה כחלק מזה. זהו, זאת מסיבת הפרידה שלה, היא עוזבת את הסוכנות בסוף השבוע והולכת להתפנות קצת לעצמה. ישבנו יחד בכניסה למועדון ודיברנו המון. אנה ועלמה כבר הלכו ואנחנו עוד נשארנו לדבר. תומאס לורנץ הגיע, שיכור מת, וקרא לנו לבוא לרקוד- הוא החבר הכי טוב של כריס ובימי הניהול שלה הוא עזב את הסוכנות. עכשיו כשהיא עזבה- הוא חזר.
חזרנו שלושתינו לתוך המועדון, כבר לא היו כל כך הרבה אנשים בפנים ותפסנו לנו פינה עם ספות משלנו. כריס הזמינה לנו בקבוק שמפניה ועוד בירה בשבילי ושיכרה אותי שם בכיף.
היא אמרה שהיא סיפרה לאנט, הבוקרית החדשה, רק דברים טובים עליי ושגם אנדי, מנהל הסוכנות, אוהב אותי מאוד ושאם הוא אוהב אותי- מקומי בסוכנות בטוח ואין לי מה לדאוג עכשיו כשהיא מתחלפת. אני בשבילה התגלית האחרונה שלה ונראה לי שהיא מאוד גאה בי.
זה היה ערב מאוד אינטנסיבי והיתה לנו שיחה ממש חזקה.
ב- 06:00 בבוקר, התנצלתי ואמרתי שאני חייבת כבר ללכת, יש לי עוד לארוז לקראת הטיסה ועוד הרבה דברים לארגן! נפרדנו בחיבוק גדול וחזק ואמרנו שנשאר בקשר.
שיכורה ומתנודדת, איכשהו הגעתי הביתה בשלום והלכתי מיד לישון את השעות המעטות שנותרו לי עד שעת ההשכמה.

עלמה, אנה ואנוכי

עם יואן המתוק!

ילדים, עיזרו לנו למצוא את כריס!

(רמז: היא מתחבאת במראה למעלה)

ולמי שמתעניין במסיבה עצמה, הנה סרטון שמרא מה היה שם:
http://topmodel.puls4.com/videos/aftershowparty/
לצערי, את הסרטון עם תצוגת אפריקה הם הורידו כבר מהאתר... P.:

יומן מסע 2.5, פרק 1

2010-04-06T23:40:00.000+02:00

01.02.10, יום 1, ישראל-אוסטריה

אחרי סופ"ש מפנק במיוחד אצל ההורים, עם כל המשפחה, חזרתי לוינה על הבוקר.
קיבלה אותי הדירה הקרה שלי, שכמובן לקח לה כל היום להתחמם. לכן, מלבד קצת קניות בסופר, העברתי את היום מכורבלת בתוך הפוך.

02.02.10, יום 2, וינה, אוסטריה

היום בצהריים נקבעה ישיבת הקונספט לקראת הצילומים של יום חמישי, לתכנית הגמר של Austria's Next Top Model. הישיבה התקיימה באותו מקום בו מצלמים- האולפנים הענקיים בקצה וינה, בהם גם צילמנו את ה Style Bible.
שמחתי לפגוש שם את אנה וגם להכיר סוף סוף את בירגיט, איתה אצייר.
כמובן שאת כל הישיבה העבירו בגרמנית, שכן מדובר בצוות ענקי ואני היחידה שלא דוברת את השפה. לכן הייתי צריכה לבקש שיתרגמו לי כל הזמן וזה לא היה הכי נעים.
המופע מחולק לכמה קטעים, כל קטע מוקדש ליבשת אחרת. במופע של יבשת אפריקה, אמורים להיות ציורי גוף על הרגליים ולפעמים גם על הידיים, אך מפאת חוסר הזמן (דקה לכל דוגמנית לפני ודקה אחרי), הוחלט שבמקום שנצייר על הדוגמניות- נצייר על גרביונים אותם פשוט ילבשו ויפשטו בקלות.
בנוסף לציור, אני אמורה גם להשתתף באיפור יחד עם שאר המאפרות. בקיצור- לא מעט עבודה!
מיד אחרי הישיבה, נסעתי עם בירגיט לקנות צבעי בד ולמצוא את הגרביונים המתאימים. כבר ממש לא נשאר לנו זמן לפני סגירת החנויות, אבל לבסוף הצלחנו למצוא גרביונים מושלמים, במחיר טוב + הנחה, רק הבעיה היתה שלא ענו לנו מהסוכנות כדי לאשר את המחיר!
החנויות לקראת סגירה ואנחנו טרם קיבלנו תשובה, לכן ביקשנו שישמרו לנו אותם ואת המחיר המוזל, למחר בבוקר, כך שבהתאם לתשובה נגיע מחר לפני תחילת החזרות.
חזרתי הביתה כבר לקראת ערב, לארגן תיק למחר וללכת לישון מוקדם- יום ארוך מחר!

03.02.10, יום 3, וינה אוסטריה

ב- 09:30, עם פתיחת החנות, פגשתי שם את בירגיט שכבר הקדימה אותי וקנתה את הגרביונים ונסענו יחד להאנגר של הצילומים.
לא היו לנו כל אימומים למתוח עליהם את הגרביונים כדי לצייר, אבל הצלחנו לאלתר אימום אחד לכל אחת מגלילי קרטון קשיחים. בהתחלה ציירנו ישירות עליהם וכאשר סיימנו רגל אחת, גילינו שהצבע נדבק לקרטון, שהתקלף יחד עם הגרביון. נאלצנו לזרוק את הגרביונים שכבר עמלנו עליהם וציפינו את הגלילים במסקנטייפ. עכשיו זה כבר הלך הרבה יותר טוב, אבל עדיין- ציור על גרביונים זו עבודה איטית במיוחד! צריך לעבוד עם המון שכבות של צבע, שכן הוא נספג ומכיוון שהיה לנו אימום אחד לכל אחת, נאלצנו לחכות כל פעם עד שרגל אחת תתייבש, כדי שנוכל להתחיל את השניה.
כשראינו שהעניינים כמעט ולא מתקדמים ובחיים לא נספיק לצייר על 13 גרביונים עד מחר בצהריים, הזעקנו עזרה.
בירגיט התקשרה לבלה ולעוד אסיסטנטית שהיא עובדת איתה והיא הביאה עוד חברה. בנוסף, אחת הדוגמניות התנדבה לעזור טיפה בהפסקה שהיתה לה וגם אחד מצוות הסאונד, התנדב לצייר גרביון אחד. ממש פתחנו שם מפעל לגרביונים!
בלה הביאה איתה שתי רגלי בובה, האסיסטנטית הביאה עוד גליל קרטון שחתכנו לשניים והסאונדמן גם הצליח לאלתר אימום כלשהו, ככה שהיה לנו אפילו אימום אחד אקסטרה ואני עבדתי על שני גרביונים במקביל.
בלילה, כבר לא ראיתי כמעט מה אני עושה ומצאתי את עצמי פשוט שונאת את מה שציירתי. הייתי באמצע ציור על שרוול של בגד גוף (כן, הביאו לנו גם כמה כאלה לצייר עליהם) ורציתי לזרוק אותו לכל הרוחות ולהתחיל מחדש. אז בירגיט הודיעה לי שמדובר בבגד גוף של וולפורד שעולה 150 יורו ואין מצב, אני מסיימת אותו! אז נאלצתי להמשיך לצייר אותו, למרות שממש ל אהבתי את איך שהוא יצא, אבל אולי זו רק העייפות שגרמה לי לחשוב ככה...
עבדנו עד שכבר סגרו את המקום בלילה וגירשו אותנו משם.
מיותר לציין, שלא יכולתי בכלל לקחת חלק בחזרות של האיפור ואני בספק אם אוכל לאפר בכלל מחר, שכן יש לנו עוד הרבה עבודה להספיק! מזל לפחות שבירגיט הקפיצה את בלה ואותי הביתה ולא היינו צריכות להסחב בתחבורה ציבורית.

בתמונה למעלה:
בירגיט מרטל ואנוכי, מציירות על גרביונים.
התמונה נלקחה בתחילת היום ולכן עדיין היו לנו חיוכים על הפנים...

קצת השראה - מגזינים אינטרנטיים

2010-04-03T10:27:00.000+02:00

כמה דוגמיות של מגזיני אפנה אינטרנטיים אהובים, לפתוח את בוקר שבת בכיף :.)

Fashion 156

אחד המגזינים החזקים ברשת, קיים מ 2006 ומקפיד להעלות גליון חדש מדי חודש.
לאורך השנים הוא ממשיך לדבוק בהתחייבותו להביא ולגלות כשרונות חדשים והוא עושה זאת בהצלחה רבה!

Iconique

המגזין הותיק והמפורסם ביותר, הוקם כבר בשנת 2000 ומשלב בהצלחה אפנה, יופי ואמנות דיגיטלית.
הוא אינו ערוך בצורת מגזין כמו רוב האתרים, אך ללא ספק אפשר למצוא בו את ההפקות האדיטוריליות המושקות ביותר.

Schön!

למרות השם הגרמני, מדובר במגזין אנגלי לכל דבר, פרי היוצר של קהילת האופנה המשגשגת Nineteen74. עד עתה יצאו חמישה גליונות והם מכילים הפקות אדיטוריליות של מיטב הצוותים מרחבי העולם.

MC

מגזין שקיים כבר משנת 2005. הוא דורש הרשמה קצרצרה, אבל שווה להרשם כדי להכנס ולדפדף!

Cheek

מגזין קנדי פשוט יפיפה וכל מילה נוספת מיותרת..

Kitten

מגזין אופנה מLA המכיל נטו הפקות אפנה, בלי פרסומות, בלי קשקושים ובלי דיבורים מיותרים.

וקצת תוצרת הארץ-

AZIZA

מגזין אפנה ואמנות ישראלי, המנסה לכלול את כל המזרח התיכון. עד עכשיו יצאו שלושה גליונות בקצב די איטי.
כרגע האתר בשיפוצים, מקווה שיעלה שוב לאויר בקרוב, סוף סוף עם גליון 4..

Fashion Farward

התוצרת הצעירה ביותר ברשת האופנה האינטרנטית הישראלית ופרי תוצרתן של בלוגריות אופנה, לכן הוא גם עוסק די הרבה בבלוגי האפנה הישראלים והעולמיים.
עד עכשיו יצאו בקצב מסחרר כבר חמישה גליונות ואני מחכה לראות אותו גדל ומתקדם!

יומן מסע 2, פרק 31

2010-03-31T18:14:00.000+02:00

26.01.10, יום 85, וינה, אוסטריה

היום לקחתי את הבעל לטיול בעיר, להראות לו קצת את וינה. התחלנו מהשטפנספלטץ וטיילנו באזור הראשון, עם כל הבניינים היפיפיים, כמו המוזיאונים והפרלמנט. בדרך, עצרנו לאכול ערמונים חמים, שחיממו אותנו בקור הזה. הגענו לראטהאוס וראינו שבנו שם מסלול החלקרח מטורף, שבנוי כמו מבוך. באמצע היו דוכני פונץ', אז קנינו לנו, לכל אחד בטעם אחר, ושתינו והתחממנו מבפנים בעוד צפינו על המחליקים עוברים. זה עזר לנו קצת להפשיר מהקור הנוראי ויכולנו להמשיך לטייל.
נסענו לגדות הדנובה, השחורה מהקור ואחר-כך חזרנו הביתה לנוח קצת.
אחר הצהריים נסענו לאוניברסיטה של בלה, שם היא הציגה את התערוכה שלה.
לצערינו, גילינו שבלה לא נמצאת שם, כי בדיוק העבירו במתחם הרצאה והיא ניצלה את הזמן כדי ללכת הביתה ולהתכונן לנסיעה שלה לוגאס.
התערוכה שלה מדהימה ממש ושמחתי מאוד לגלות כי אני מככבת בה, גם בצילומי הצבעים שעשינו בזמנו וגם בצילומי הבלונים האחרונים.
בערב הבעל רצה לטעום פיצה מקומית עם חזיר, אז הלכנו לפיצריה הקרובה- הוא זלל ואני הסתכלתי עליו אוכל :.)

27.01.10, יום 86, וינה, אוסטריה

היום יש לי פגישה עם צלם אופנה מדהים בשם מוריץ של. התארגנתי טיפ טופ, התאפרתי ויצאנו שנינו לכיוון בורגגסה. הבעל ליווה אותי לסטודיו והמשיך בדרכו לטייל בעיר.
מוריץ התברר כבחור מקסים, הוא עבר ברצינות על הבוק שלי, פטפטנו וצחקנו והוא אמר שכשאחזור מישראל, נקבע לנו טסטשוטס ביחד. כיף!!
כשסיימנו את הפגישה, נסעתי לפגוש את הבעל במריהילפרשטרסה וטיילנו להנאתנו, תוך כדי רכישת מתנות למשפחה בארץ. רק לאחיין הגדול האהוב שלי לא הצלחנו למצוא שום דבר :.(
לצהריים, לקחתי אותו למסעדה הטבעונית האהובה עליי ושנינו התפוצצנו מאוכל כל-כך טעים, שלא יכולנו להפסיק לאכול, למרות שלא היה כבר מקום בבטן.
ב- 19:00, נפגשנו כולנו אצל ליאת- מאי, חברה שלה- גם היא רקדנית בלט יהודיה, רוסיה במקור שחיה בוינה ובלה. היה כיף לשבת עם כולן, לשתות ולנשנש!
ב- 21:00 ליאת היתה חייבת לזוז, אז התקפלנו לדרכנו.

28.01.10, יום 87, אוסטריה-ישראל

על הבוקר היינו חייבים ללכת לחפש מתנה לאחיין. נזכרתי שיש חנות צעצועים בקניון של בורגגסה ואחרי שיחות עם הארץ לבירורים (וידאתי שהוא עדיין חזק בקטע של בקוגאן), קניתי לו בקוגאן שחור אחד ואקדח שיורה את הבקוגאנים.
אחר כך נסענו שוב למריהילפרשטרסה, לחנות גדולה של משחקי מחשב, כדי שהבעל ישטוף קצת את העיניים.
משם המשכנו לטייל קצת באזור וכשהגענו לגן ענק מכוסה שלג, התחלנו לרוץ ולשחק ולזרוק כדורי שלג אחד על השני, כמו ילדים קטנים.
לדירה הגעתי עם מגפיים ספוגות במים, שכמובן נאלצתי להחליף, כי לא יכולתי לטוס איתן...
התארגנו צ'יק צ'אק, כמעט ולא לקחנו איתנו כלום- רק מתנות ויצאנו לדרך- חזרה לישראל!

יומן מסע 2, פרק 30

2010-03-31T00:03:00.000+02:00

24.01.10, יום 83, וינה, אוסטריה

היום הצילומים הגדולים!
ניקול באה לאסוף אותנו בבוקר ונסענו כולנו לקחת את התכשיטים מליאת, שבדיוק ארזה לנו אותם.
הלכנו על שמונה לוקים שונים, שזה די הרבה על דוגמן אחד, כשאני עושה הכל- איפור / שיער / סטיילינג.
צילמנו בסטודיו של רוב, המוכר והאהוב, למרות שחבל שהוא בעצמו לא כאן איתנו. הוא גם השאיר פה ברדק לא קטן ולקח אתו חלק מהציוד, אז ניקול בזבזה המון זמן רק על למצוא את כל מה שהיא צריכה.
התחלנו עם לוקים נקיים, כמעט בלי איפור ועם שיער יחסית פשוט. לאט לאט הגזמנו באיפור ובשיער ועשיתי שילובים של התכשיטים בתוך השיער, קלועים בתוך צמות. באיפור, בהתחלה רק צבעתי את הריסים בלבן בעזרת צבע מים לבן, אח"כ עברתי לפסים עם צבעי מים בלבן ומעט שחור ולבסוף צבעתי חצי פנים בצבע שמן שחור, תוך כדי שנזהרתי מאוד לא ללכלך את התכשיטים עם הצבע, שכן לא היתי נשארת בחיים אם דבר כזה היה קורה...
את הלוק הראשון לקח הרבה זמן לצלם, עד שניקול הסתדרה עם כל הציוד של רוב, אבל הלוקים הבאים הלכו כבר יותר מהר. בממוצע לקחה לנו שעה לכל לוק ועד 20:00 כבר סיימנו הכל, כולל הפסקת צהריים טעימה, שניקול הכינה.
אני חושבת שיצא לא פחות ממדהים. באמת, הוא נראה ממש כמו אינדיאני לבן!
סיימנו לארגן הכל, עזרתי לבעל לפרק את השיער ולהסיר איפור, סידרנו את כל התכשיטים טיפ טופ במקומם ונסענו להחזיר אותם לליאת. היא בקושי עברה עליהם, למרות שהתעקשתי, אבל היא אמרה שזה בסדר, היא רואה שהכל חזר בשלום והיא סומכת עליי.
קבענו שננסה לארגן עוד איזה מפגשון אצלה בסטודיו עם כמה בנות ביום רביעי, ככה לפני הנסיעה שלנו לארץ.

25.01.10, יום 84, וינה, אוסטריה

היום התלבשנו על נושא העבודה של הבעל. נסענו קודם כל לאזור הנשמארקט, למסעדה אחת שחשבתי שתתאים מבחינת האופי ועוד שתי מסעדות ישראליות- טבע ונניס'.
במסעדה הראשונה, לא היה אחראי אז השארנו קורות חיים.
בנניס' אמרו לנו שאולי יצטרכו לקראת מרץ, כשיפתחו שוב את הת"א ביץ', למרות שהם לא שאלו על עניין אישור העבודה ונראה לי שזו תהיה בעיה. בטבע מיד אמרו לו שבלי אישור, אין מה לדבר.
קצת מאוכזבים, נסענו הביתה לאכול צהריים. אחר-כך נסענו לשמחה'ס. המנהלת ישבה אתו, עברה על התמונות בבוק (כן, גם טבחים צריכים בוק, מסתבר!), התעניינה מאוד בכל המנות והחליטה לקחת אותו לנסיון עוד השבוע, ביום רביעי! אז נכון, זו עבודה רק ליומיים בשבוע, אבל גם זה משהו, במיוחד בלי אישור עבודה ובלי שפה...
בערב הלכנו לטייל קצת בעיר. נסענו לקרלספלטץ, לבניין האופרה המרהיב ומשם טיילנו ברגל בין כל חלונות הראווה המושקעים והאורות המנצנצים של האזור הראשון, עד לשטפנספלטץ. החלטנו להכנס לכנסיה, מעט אנשים התפללו שם ובעוד אני צילמתי קצת, הבעל התפלל בלב. נראה לי שזה ריגש אותו, למרות שהוא לא הודה בזה.
משם המשכנו לטייל עד לשוודנפלטץ ונכנסנו לגלידריה מפוארת. בעוד הבעל הזמין גלידה מטורפת עם מליון תוספות מדליקות, אני הסתפקתי בסלט קטן, כי הם לא מחזיקים גלידות סויה.
לבסוף, שבעים ומותשים, חזרנו הביתה.

יומן מסע 2, פרק 29

2010-03-29T00:31:00.000+02:00

20.01.10, יום 79, וינה, אוסטריה

התעוררתי בצהריים, לשמחתי גיליתי ששום נזק לא נגרם לקרוביי עקב הפריצה למייל שלי, אבל את כל היום העברתי בין מיילים חוזרים לוואלה (כולל העתק הדרכון שלי, כדי שיוכלו לזהות שאני אכן בעלת המייל האמיתית!) ובלשבת על קוצים.
הרגשתי ממש כאילו כרתו לי איזה איבר בלי תיבת המייל שלי!
פשוט לא הייתי מסוגלת לעשות כלום כל היום!
אז את כל הנקיונות דחיתי למחר, רק קצת סידרתי את הבית וזהו.

21.01.10, יום 80, וינה, אוסטריה

פתאום אני קולטת- היום הבעל מגיע!
אז ניקיתי ושטפתי את הדירה, שתהיה יפה ונקיה לבואו.
המקרר מוכן מלא אוכל, כפפות+כובע+צעיף+גרביים חמים כבר מחכים לו, אפילו העיר התקשטה בלבן לכבוד בואו, כל מה שנשאר זה לנסוע לשדה התעופה לפגוש אותו.
איזו התרגשות!
איכשהו הטיסה שלו קצת הקדימה והרכבת שלי קצת איחרה, אז קרה שלא ממש מצאנו אחד את השני, כי אני חיכיתי לו שיצא אחרי שהוא כבר יצא. בסוף כבר נפגשנו איכשהו ואחרי עצירה בבילה כדי לקנות יין, עטפתי אותו בכל הדברים החמים שקניתי לו ונסענו הביתה.
לארוחת ערב לקחתי אותו לסושייה האהובה עליי. היה כזה כיף לשבת שם איתו סוף סוף!
את שאר הערב הראשון שלנו יחד, אחרי כמעט שלושה חודשים בנפרד, אני אחסוך מכם כדי לשמור על פרטיותינו ;.)
אגב, אחרי מייל נוסף היום לוואלה, סוף סוף קיבלתי את תיבת המייל שלי בחזרה, אם כי- ריקה מכל תוכן שהוא. לא מיילים, לא כתובות, שום דבר. ריק. :.(

22.01.10, יום 81, וינה, אוסטריה

בבוקר נסענו לקניון בבורגסה, למצוא לבעל נעליים טובות לחורף המושלג פה.
אחרי סיבוב קטן מצאנו לו נעליים מצויינות בדייכמן, בכ- 50 יורו (נעליים שבארץ עולות יותר מכפול!) עברנו גם בחנות חיות וקנינו לכלבתינוק שלנו מעיל טוב וחם, שיהיה לו מה ללבוש כשנביא אותו לכאן :.) . עברנו גם ב H&M והבעל בחר לו כובע צמר חדש (הוא לא אהב בסוף את זה שאני קניתי לו, למרות שהוא הרבה יותר חם).
משם מיהרנו לציגלרגסה, קבענו להיפגש היום עם ניקול אצל ליאת. דיברנו איתה על הצילומים שנעשה ובחרנו יחד את התכשיטים.
סיפרתי לליאת על מאי והיא נורא רצתה להכיר אותה, כמו גם את רייצ'ל, אז אמרנו שננסה לארגן איזה מפגשון למחרת ושאז כבר נאסוף את התכשיטים.
התכנון המקורי היה ללכת אחר-כך עם ניקול לתערוכת צילומים על סיטינג בול, אבל ניקול לא יכלה בסוף ואני פתאום הרגשתי כזאת עייפות גדולה, שחזרנו הביתה וישנתי את רוב היום.

23.01.10, יום 82, וינה, אוסטריה

בבוקר היו לי צילומי דוגמנות, שעתיים בשביל 100 יורו שמאוד יעזרו לי.
זה יצא מצויין שהבעל יכל להתלוות אליי הפעם ולא הייתי צריכה לגרור את רוב בתור שומר הראש שלי (והוא גם ככה לא נמצא בוינה כרגע).
הצילומים עברו נחמד וזריז ואנחנו המשכנו לקצת שופינג לקראת הצילומים של מחר.
סיימנו את הקניות בול בזמן ללכת לליאת אחר הצהריים.
את רייצ'ל לא תפסתי, אבל מאי הגיעה. הייתי כל-כך רעבה אחרי יום שלם בחוץ, שאפילו אכלתי מהנשנושים הלא בריאים והמיני אגרולים שליאת הציעה לנו ושתינו אפרול וקמפרי עם יין מוגז. ליאת הציעה שאולי עדיף יהיה אם נעבור כבר בבוקר עם האוטו של ניקול כדי לקחת את התכשיטים וככה לא נצטרך לסחוב אותם בטראם עד הבית.
צודקת, עוד עם הבאז בראש זה בטח לא כדאי.
לא נשארנו עד מאוחר, אחרי הכל יש צילומים מחר בבוקר וגם ליאת היתה צריכה לצאת לארוחת ערב עם חברים, אז חזרנו הביתה וארגנתי את כל הדברים למחר.

יומן מסע 2, פרק 28

2010-03-26T14:15:00.000+01:00

14-18.02.10, יום 73-77, וינה, אוסטריה

את הימים האחרונים ביליתי בעיקר בקניות לכבוד בואו של הבעל.
קניתי לו צעיף חם ויפה ב- H&M, כפפות טובות ותואמות לכפפות שלי וכובע צמרירי, חם ושיקי, שאני לא יודעת אם הוא יאהב, אבל מקסימום הוא יעבור אליי.
קניתי לו גם מגבת למקלחת וחיפשתי שמיכה, אבל אחרי שראיתי את מחירי השמיכות, החלטנו שהוא כבר יביא איתו שמיכה מהארץ.
ביום שבת, רוניה עברה בדירה כדי לתת לי חבילה שהגיעה אליי מהבית!
אמא קנתה לי טוניקה סגולה מגניבה וחולצה סגולה עם דוגמת מעויינים אפורים. יש לי כל-כך הרבה סגול בארון לאחרונה! וכמובן שהיא גם צירפה צנוברים, איך אפשר שלא :.)
אחרי התלבטויות רבות לגבי הטיסות, סגרנו אותן סופית- ב 28.01, נחזור שנינו לארץ ואז ב 01.02, אני אחזור לוינה לעבודה ולאחריה, ב 06.02, אחזור לישראל לביקור קצרצר של כעשרה ימים.
בנוסף, התחלתי גם לחפש את הדירה הבאה שלנו, שכן לא יהיה לנו כל-כך הרבה זמן לחפש מקום חדש כשנחזור מהביקור שלנו בישראל, שכן ב 15 למרץ אנחנו צריכים לפנות את הדירה הנוכחית.
אני לא מאמינה שאוטוטו הבעל מגיע!
אני אראה אותו במציאות ואחבק אותו ואקח אותו לכל המקומות האהובים עליי פה בוינה!
ועוד מעט אהיה בארץ, בבית, עם הכלב והמשפחה!

19.01.10, יום 78, וינה, אוסטריה

היום קבעתי להפגש עם אנה לקפה בסביבות 16:00.
נפגשנו במריהילפרשטרסה, בבית קפה מאוד ידוע ונחשב וחיכינו לידיד שלה שיצטרף אלינו.
אני הזמנתי מן מאפה אנטי פסטי (החלטתי לחרוג ממנהגי ולאכול בצק מקמח לבן, זו היתה האופציה המשביעה היחידה שנראתה לי ולא כללה מוצרים מהחי) ותה ואנה הזמינה קפה עם חלב סויה ומשהו לאכול.
הידיד הגיע והתברר כמרטין מייסטר, דוגמן שעבד עם כל הצלמים הגדולים בעולם (כמו רנקין למשל), בשנות ה- 90 וכיום בעיקר עובד כמוסיקאי. היו לו המון סיפורים מרתקים לספר וזו היתה ממש חויה לשבת איתו.
גם הוא הזמין קפה עם חלב סויה, מכיוון שהוא רגיש ללקטוז. כשהוא טעם את הקפה, הוא הרגיש טעם מוזר, של חלב רגיל. הוא שאל את המלצר על כך, אך זה התעקש שמדובר בחלב סויה. הוא ניסה שוב ושוב, אך עדיין לא השתכנע בטעם. הוא השווה את הכוס שלו לכוס של אנה וגילה שהקפה בצבע שונה! רק אחרי שהוא קם ודרש שיחליפו לו את הקפה, סוף סוף הקשיבו לו והסכימו להחליף. גם אצלי הם פישלו- לפתע שמתי לב שישנה גבינה בתוך הבצק, מה שבפירוש לא הופיע בתפריט! אז אכלתי רק את הירקות של האנטי פסטי, שהפרדתי בזהירות מהגבינה. בקיצור- מקום חצוף ובכלל לא ידידותי לטבעונים!
כשסיימנו לאכול, נפרדנו ממרטין והתלוויתי לאנה בחיפוש אחרי איפור מתנה לבת דודתה השניה הקטנה.
כמובן שדיברנו הרבה בדרך על הסוכנות- מסתבר שהעבודה אליה אני חוזרת במיוחד לוינה, היא לתכנית הגמר של Austrian's Next Top Model ושאנה ואני נעבוד שם ביחד! איזה מגניב!
דיברנו הרבה גם על תכנונים של טסטשוטס וכו', עד שכבר הייתי חייבת לנסוע לפגוש את ניקול.
מכיוון שבפעם הקודמת איחרתי אליה, הפעם החלטתי לצאת מספיק זמן קודם והקדמתי. טוב שהשותף שלה היה בבית כדי לפתוח לי את הדלת, כי היא עדיין לא הגיעה הביתה!
כשהיא לבסוף הגיעה, ישבנו על מגזינים והעלינו רעיונות. אנחנו הולכות לצלם את הבעל כאינדיאני לבן, עטור תכשיטים בלבד. חלק עם איפור נקי וחלק עם איפור קצת יותר "אינדיאני".
מכיוון שעדיין הייתי רעבה, אחרי מעט האנטיפסטי שאכלתי בסוף, הלכנו לשבת במקום מגניב ליד הבית שלה, אכלתי סלט חומוס ושתינו מנגולאסי על בסיס חלב סויה!
חזרתי הביתה עם המון מצב רוח טוב, אחרי יום כזה נהדר ועמוס חוויות.
פתחתי את המחשב, ניסיתי להכנס לתיבת המייל שלי ונדהמתי לגלות שאני לא מצליחה!
פרצו לי למייל ועכשיו אין לי אליו גישה!
מיד כתבתי לוואלה על כך, אך כמובן שאאלץ לחכות עד מחר לתשובה.
מהלחץ לא יכולתי לישון.
מה אם הפורץ ישלח ספאם לקרובים שלי, או גרוע מזה? הייתי חייבת להזהיר את המשפחה שלא לפתוח מיילים שאולי יגיעו ממני! אז חיכיתי ערה עד הבוקר ומיד כשהתעוררו התקשרתי אליהם לסקייפ, הזהרתי אותם וביקשתי שיודיעו גם לסבא וסבתא ולאחיות שלי.
לפחות בינתיים הם אמרו שלא נשלחו ממני שום מיילים.
אז בסביבות 08:00 בבוקר, סוף סוף יכולתי ללכת לישון, מעט רגועה יותר.

בתמונה למעלה:
Martin Meister בפרסומת לפומה משנת 2006.